השאלה הזאת היא יותר שאלת פריקה אבל אני אשמח לעצות.
בתקופה של הסגר הראשון התבודדתי ואיבדתי כמעט כל קשר לעולם החיצוני, לא יצאתי מהבית במשך חודשים ולא היו לי שום חברים לדבר איתם ככה שהייתי בודדה לגמרי.. לאט לאט זה דרדר את הבריאות הנפשית ְשלי יותר ויותר והתחלתי לפתח הרגלים רעים בשביל למלא את הריקנות הנוראית שהרגשתי, לא היה לי אכפת מעצמי בשום צורה.
באיזשהו שלב הייתי נואשת ליחס ולמילים חמות והרגשתי שאין לי מה להפסיד אז שלחתי תמונות עירום שלי (כמובן בלי פנים,שם או פרטים מזהים אחרים) לגברים זרים באינטרנט, זה התחיל בגבר אחד והמשיך לעוד אחד ועוד אחד ולא יכולתי להפסיק מרוב שהמחמאות שקיבלתי גרמו לי להרגיש טוב עם עצמי ומוערכת, אין לי שום ניסיון עם גברים ובחיים לא היה לי חבר ככה שלא הייתי רגילה למילים חמות או ליחס.
זה הגיע למצב ששלחתי את התמונות האלה לסביבות 50 גברים אם לא יותר וגם סיפרתי לחלק סיפורים אישיים מהחיים שלי, אחר כך הסגר נגמר והפסקתי עם זה.
אחרי כמה זמן פתאום חלחל בי שמה שעשיתי לא היה בסדר, התמלאתי ברגשות אשמה ואכלתי את עצמי על זה עד כדי כך שלא הייתי מסוגלת להסתכל להורים שלי בעיניים.
העניין הוא שעברה כבר חצי שנה ואני עדיין מתמלאת רגשות אשם וחרדות בכל פעם שאני נזכרת ששלחתי תמונות אינטימיות שלי למספר כזה גבוה של גברים, אני לא יודעת אם זה באמת ביג דיל כזה גדול כמו שאני עושה מזה או שאני סתם דרמטית אבל זה גורם לי לגועל עצמי.
אני חושבת מה אם אנשים שמכירים אותי היו יודעים את זה והאם הם היו מתרחקים ממני, עד כמה ההורים שלי היו מאוכזבים ממני ואפילו מה הבן זוג העתידי שלי היה חושב על זה וכל המחשבות האלה רודפות אותי, אני לא יודעת איך להמשיך הלאה ופשוט לשכוח מזה ולסלוח לעצמי. זה כאילו אני ''מוכתמת''.
איך להפסיק להרגיש אשמה ופשוט לשכוח מכל הסיפור הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות