אני יודעת בכל ליבי שהסיבות לפרידה נכונות ולגיטימיות, לא אפרט פה לעומק אבל אנחנו פשוט לא מתאימים יותר, אולי בתור חיילים איכשהו הצלחנו למצוא מכנה משותף, אבל כבר הרבה זמן שהקשר עמד במקום, רבנו המון, יותר מאשר הסתדרנו, הערכים והאמונות שלנו לא משותפים וכל השאיפות שלנו סותרות זו את זו, כל אחד מאשים את השני ולא מבין את הטענות של הצד השני, בקיצור- קשר לא טוב, לא בריא, וההחלטה הכי טובה הייתה להיפרד.
אבל- הקושי הגדול הוא הזיכרונות הטובים, טסנו ביחד וכמובן שיש חוויות, ובאופן כללי אני נוטה להיזכר כל הזמן ברגעי ה"אופוריה" ושוכחת את השגרה הנוראית שאופיינה בריבים בלתי פוסקים, התנגחויות, משחקי כוחות וכבוד, התחשבנויות ואוכל להמשיך ככה עוד הרבה זמן..
כל פעם אני מזכירה לעצמי, אפילו כתבתי על דף את כל מה שמפריע לי בקשר, דברים שאני יודעת שאי אפשר לפתור.
זה נגרר המון זמן, ועד שהיה אומץ לעשות את הצעד הזה...
אני לא באמת בלבטים, כי אני יודעת שאם נחזור שומדבר לא ישתנה ושנינו נמשיך לסבול. אבל איך מתמודדים עם הזיכרונות? אני מנסה ללמוד למבחנים וכל הזמן מציפות אותי מחשבות, עולים לי זיכרונות ואני פשוט לא מצליחה להשתחרר מזה..
עבר כמעט חודש, יש שיפור מסוים אבל לא מספיק.. זה באמת מסיח את דעתי ומקשה עליי בתקופה הלחוצה והקשה גם ככה.
אשמח לעצות, אני יודעת שאי אפשר להתגבר ולהמשיך הלאה בלי לעבור תהליך מסוים, של התאבלות על הקשר ועל האדם הקרוב שיצא מהחיים לחלוטין,
אבל אם מישהו עבר משהו דומה- בתקופה קשה שהוא חייב להיות מפוקס בה- אני ממש אשמח לטיפים..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025