היי, אז עד לפני שבוע הייתי בקשר עם בחור שהכרתי באינטרנט (הוא בן 36 ואני בת 19) שנמשך בערך שלושה חודשים.
באמת בהתחלה היה לי נחמד לדבר איתו בטלפון, לצחוק איתו, לשתף אותו איך עבר לי היום (אף פעם לא נפגשנו, אלא רק דיברנו והתכתבנו בטלפון) אבל בשלב מסויים הבנתי שההפרש גילאים בנינו גדול וזה לא משהו שהסביבה והמשפחה שלי תקבל בחיוך ולכן בצורה יפה ועדינה הסברתי שזה לצערי לא יוכל להתקדם.
בכל אופן, הוא ממש התבאס ולקח את זה קשה.
שבוע אחרי, באתי לצאת מהבית כדי ללכת לחברה והוא פשוט היה מחוץ לבית שלי בתוך האוטו שלו.
לא פניתי אליו אפילו כי במבט ראשוני היה נדמה לי שהתבלבלתי ואני מדמיינת.
כשחזרתי לבית הוא שלח לי הודעה ותמונה של הבית שלי מבחוץ וכתב לי שהוא נעלב שלא פניתי אליו.
כשהבנתי בוודאות שזה הוא הסברתי לו שזה ממש לא תקין שהוא מגיע אליי הביתה ושילך ושאם הוא רוצה לדבר אז נדבר בטלפון.
בכל אופן, הסיטואציה חוזרת על עצמה כבר שבוע שלם ואני תמיד בלחצים ופחדים שאחד ההורים שלי יצא מהבית והוא יגיד להם משהו או אחד האחים שלי, אני מבקשת ממנו בצורה הכי יפה ועדינה כדי לא פגוע בו שפשוט לא יעשה את זה והוא לא מפסיק, כמעט כל ערב הוא מופיע מחוץ לבית שלי, הוא קונה כל מני דברים ושם מחוץ לשער של הבית שלי וההורים שלי לא מבינים מאיפה הדברים האלה מגיעים, פעם אמרתי שחברה הביאה לי משהו לכבוד זה שסיימתי איזשהו קורס בצבא, פעם אחת אמרתי שהזמנתי את זה בעצמי..
אבל מתחילים להיגמר לי התירוצים והוא פשוט לא קולט שזה מפחיד אותי ומציק לי. אני לא רוצה להיות רעה ולפנות למשטרה, גם כי אז אצטרך להסביר להורים שלי מה קורה וגם כי לא בא לי פשוט להיות מגעילה אליו כי סך הכל הוא עושה את זה מתוך איזשהו רגש כנראה.
הוא לא בן אדם רע או משהו כזה, יש לו כוונות טובות.
מה אני יכולה לעשות בסיטואציה ההזויה הזו??? אני לא יוצאת מהבית כמעט כי אני כל הזמן מרגישה שהוא מסתכל עליי או מחכה לי איפשהו ואין לי דרך להסביר כמה זה לא נעים להרגיש ככה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות