כבר איזה 3 שנים שאני דלוקה (נראה לי) על מישהי מהשכבה שלי.. היא לסבית בוודאות, ואני יודעת שאני בי (לפחות מינית) אבל מבחינה רומנטית היא הבחורה היחידה שאי פעם הרגשתי אליה משהו..
פעם היינו קרובות יותר אבל היא עברה בית ספר לפני שנה ואין בינינו כרגע קשר בכלל...
הייתי רוצה להתקרב אליה אבל אין שום דרך לעשות את זה, אנחנו לא באותו בית ספר, אין לנו חברים משותפים, ובכללי ואין קשר כרגע בנינו בכלל...
הבעיה העיקרית שלי היא שעבר ככ הרבה זמן מאז שהיינו קרובות ובכל זאת היא עדיין לא יוצאת לי מהראש.. למרות שאי אפשר להאשים אותי, היא מושלמת. גם חיצונית וגם פנימית. מהסוג שגורם לסטריטיות לתהות אם הן בי (ברצינות יש לי איזה 4 חברות שהודו שיש להן משיכה מסויימת אליה, והן מגדירות את עצמן כסטרייטיות.)
אני באמת לא יודעת מה נסגר איתי.. לפעמים אני בכלל תוהה אם מה שאני מרגישה זו משיכה רומנטית או רצון לחברות, כי פשוט בא לי שיהיה לה טוב, והייתי שמחה אם יהיה לה טוב בחיים גם בזכות הנוכחות שלי בהם.. הייתי רןצה שהיא תספר לי כל מה שעובר עליה ושאני תמיד אהיה שם אם היא תצטרך כתף לבכות עליה.. שנצחק ונרגיש הכי פתוחןת שאפשר אחת עם השניה..אבל לא בא לי לנשק אותה לדוגמה
אני פשוט תוהה אם אני מבלבלת את המשיכה המינית שלי לנשים עם הצורך/רצון שלי להיות בחברתה..
והכי מדכא זה שהיא כבר לא קשורה למציאות שלי בשום צורה, לא נפגשנו כמעט שנה ובכל זאת אני לא מפסיקה לחשןב עליה.. ככה שגם אם איכשהו הייתי רןצה להתקרב אליה ולבחון יותר את הנושא זה לא אפשרי.
זהו בקיצור אני מיואשת מעצמי..
זאת לא בידיוק שאלה, סתם פריקה
פליז אל תיהיו רעים, אין לי כוחות נפשיים לזה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות