אמא שלי חושבת שאני חיילת שלה

טוב , אז אני בת 25, באה מבית רוסי עם כל הכרוך בחינוך הסובייטי הידוע לשמצה.
בכל אופן, בגיל ההתבגרות לא הייתי ילדה מרדנית או בעייתית, אני חושבת שזה משהו שאפילו לא עלה בדעתי למרות את פיה ולעשות מה שאני רוצה בניגוד למה שהיא מחליטה.
איכשהו הייתי ככה וזה לא הפריע לי במיוחד, כי לא היו איסורים מיוחדים בחיים שלי בתור צעירה , היא הייתה דיי משוחררת הייתי יוצאת לאן שאני רוצה והייתי דיי עצמאית. אבל ברגע שכן יש משהו שלא נראה לה זה פשוט לא.
אמא שלי היא אישה לא קלה, היא יכולה להיות הכי טובה שיש ואז אם היא מתעצבנת זה כמו פיצוץ אטומי, נורא קל להרגיז אותה.
היא לא יודעת לקבל דברים שהם לא בדרך שלה. היא חושבת שהיא תמיד צודקת.
היחסים שלי איתה היו תמיד זוועתיים , עד לאחרונה שפשוט התחלתי לראות אותה בעיניים בוגרות יותר לפי דעתי, לא מתרגשת מהעצבים שלה כי לפעמים מהצד זה פשוט מגוחך אז אני פשוט מתעלמת והיא נרגעת. גם שמתי לב שבשנה האחרונה בגלל השינוי הזה בגישה שלי אליה, או בכלל לחיים, אני פחות "מרשה" לה להתנהג אלי בחוסר כבוד.
יש משפט שאומר שמבוגרים חושבים שזה חוסר כבוד לא לתת להם להתנהג אלינו בחוסר כבוד. ואני מסכימה עם זה במאה אחוז. מבוגרים חושבים שאם לא תתן להם לזלזל בך אתה חוצפן בעצמך, וההפך הוא הנכון, כי הם לא רואים את ההתנהגות שלהם מהצד.
בכל מקרה , אני עדיין גרה איתה ושנה הבאה אני מקווה שאעבור לעיר אחרת ללמוד, ביינתים אין לי אפשרות לעבור דירה.
אז כמו שאמרתי רב חיי נתתי לה שליטה עלי ואם אסור משהו אז אני לא עושה, אבלל.... בגיל 25 זה כבר לא ממש עובד, או לפחות עובד רק חלקית כי אני גרה בבית שלה.
בתקופת הקורונה היא בגלל לא רוצה שיהיו לי חיי חברה, מפגשים חברתיים שומדבר היא מאוד מפחדת שאביא הביתה קורונה .(לא נכנס לזה זה לא הדיון). אין לי ברירה אלא לציית כי כמו שאמרתי אני גרה בבית שלה ואם אני אעשה את ההפך יהיו דרמות אין לי כח אליהם.
בנוסף לזה, עלה איזה עניין בשיחה לגבי טיסה לחול לקרובי משפחה, בעתיד הרחוק יותר. יש לי קרובת משפחה שגרה בארץ אחרת, והעלתי את הנושא שאם נטוס למשפחה אולי אשלב גם טיסה לבת דודה שלי שגרה בארץ ליד. היא פשוט אמרה שזה לא יקרה , שלטוס לשם לבד זה טיפשי ומסוכן ושזאת בת דודה מפוקפקת ובקיצור החליטה שלא, את לא תטוסי לשם.
אז פשוט כבר אמרתי לה תגידי עד מתי את חושבת שתוכלי לשלוט בי ? אני כבר בת 25 ועד שבכלל הטיסה הזאת תצא לפועל אהיה כנראה בת 26 או 27 , וזה כבר לא מקומך להחליט מה אני אעשה או לא אני בנאדם בוגר אני לא ילדה קטנה. מה נסגר???
היא שתקה ואני יודעת שהיא מבינה את האבסורד, אבל עדיין, היא כזאת. אולי היא התרגלה שאני נותנת לה שליטה על החיים שלי כל חיי. מאז העניין הזה עם הקורונה היא פשוט מרגישה שכל עוד אני גרה בבית שלה אני חיילת שלה, אני צריכה לחיות לפי החוקים שלה. למשל חיי אהבה, לא יכולה שיהיו לי ביינתים. וזה מחרפן אותי!!!!!!
אז עם הקורונה אני עוד איכשהו איכשהו יכולה להבין חלקית למרות שעדיין יש לי גישה אחרת לעניין, אבל אני מכבדת אותה. אבל בנוגע לעניין הטיסה אני חושבת שזאת ממש כבר חוצפה וקצת לחיות בסרט . זה פשוט מגוחך. וזה העיקרון עצמו לא הטיסה עצמה. שהיא כבר לגמרי לא מבינה את מאזן הכוחות. אני מרגישה שאולי הייתי צריכה להיות יותר מורדת בעבר או להיות יותר מורדת עכשיו כדי שהיא תבין שלא הכל תמיד יהיה כמו שהיא מחליטה. אולי היא צריכה איזה ניעור או צריך שיקרה איזה פיצוץ שהיא תבין שיש לה כבר ילדה גדולה שהיא לא יכולה להחליט בשבילה.
וכן ברור לי שלגור לבד זה הפתרון להכל, זה יקרה אבל בעתיד . וזה לא יכול היה לקרות עד היום כי גם הייתי עוזרת לה כלכלית. בקיצור, אשמח לשמוע את דעתכם.