אז ככה, עברתי לפני כמה שנים ליישוב חדש התחלתי להיות בקשר עם ילדים גדולים ממני מהיישוב הזה.. חבורה גדולה עם אחלה אנשים. הייתי חדשה, לא מצאתי את עצמי ממש, לא התחברתי לבנות אלא לבנים.. הייתי הילדה החדשה, השקטה וביציאות לא ממש דיברתי.. עם הזמן לא יכולתי ככה, להיות בשקט.. והפסקתי לצאת איתם. אף אחד מהם לא שאל למה, אף אחד לא אמר לי לבוא ולצאת איתם שוב.. זה הפסיק. עבור כמה שנים, אני יודעת שלא התחברתי לבנות וזה הגורם העיקרי שאני לא איתם.. אני לא בן אדם שיתחנף לאנשים שלא הכי רוצים בחברתי, שזה הבנות.. שבגלל שאני קטנה מהם אז הן חושבות שהן מעליי, אני לא אוהבת את ההרגשה הזאת, אף אחד לא אוהב. מאז אני כבר לא ביישנית אין לי בעיה לדבר ואני כל כך רוצה לצאת, אין לי כוח לבית הזה.. יש לי חברות טובות אנחנו יוצאות למסיבות ונפגשות הן מהבית ספר ובגיל שלי אבל הן גרות קצת רחוק ולא יוצא שאנחנו נפגשות הרבה.. אז אני רוצה חבורה כזאת, עם בנים ובנות שיהיה כיף להיפגש איתם ולדבר על מה שרוצים אבל זה לא קורה.. אין לי כוח להיפגש רק עם חברות ולרכל כל היום,אני גם מסתדרת עם בנים.. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות