יש לי לחץ חזק בלב כשאני רואה שוטרים

אז היי אני ליאור (שם בדוי) ורציתי לפתוח פה משהו שמאוד קשה לי שהבנתי אותו בדיוק עכשיו .
מה שקרה זה שנסעתי עם חברות בטרקטורון שלי זה מין אופנוע צעצוע גדול כזה ומותר ליסוע עליו מגיל 12 ואסור ליסוע מעל 1 אבל זה לא היה נראה לי ביג דיל זה
כמו שאסור להעלות 2 אנשים באופניים חשמליים
זה כמו שרשום על הסולם של הבריכה שאסור לקפוץ
קיצר חזרה לסיפור,
אני וחברות שלנו נסענו ברחובות ולפעמים בכבישים וראינו משטרות והכל בגלל הקורונה וראינו שעצרו ילדות על המסיכה, לנו היה מסיכה אבל עדיין ידענו שיעצרו אותנו בגלל הטרקטורון אז הן ירדו ואני טסתי במהירות עם האופנוע והמשטרה לא ראתה.
אני חשבתי על לחזור הביתה אבל חברות שלי לא רצו ואמרו שלא יתפסו אותנו אם לא ייראו שנתחבא ברחובות ועברנו בין הרחובות וכנראה שהשכנים התלוננו על רעש ואז באה המשטרה !
כאן הכל התחיל, הם עצרו ליידנו ואחד מהשוטרים אמר חכו חכו רגע או בואו בואו לכאן
(אני כבר לא זוכרת מהפחד והלחץ שהיה לי באותו הזמן)
הם יצאו מהרכב שוטר אחד התחיל להגיד איפה אתן גרות השכנים מתלוננים על רעש . עוד שנייה הלב שלי הפסיק לעבוד חשבתי בראש ״זה רק משטרה״ ״זה רק משטרה״ ״זה רק משטרה״ התחלנו להמציא תירוצים לבכות לו והוא אמר שיש לנו דוח של 650 שקל אני לא יודעת על מה בכלל?! על זה שנסענו בטרקטורון צעצוע
התחננו לא הפסקנו להילחץ וחהשתגע אני אמרתי ״בבקשה אנחנו רק כיתה ז׳ זו הפעם הראשונה והאחרונה״ בזמן שהן גם מדברות והוא אמר ״אתן חושבות שאם תבכו לי אני יוותר לכם״ כל כך רציתי פשוט למות שם סתם ככה רציתי לברוח משם ולקפוץ מצוק
כי גם ככה ההורים שלי מאוכזבים ממני ומההתנהגות שלי למרות שאני הכי משתדלת בעולם ועד שהסכימו לי לצאת זה מה שקרה, פשוט דמיינתי מה הולך לקרות לי בראש ועד כמה שאמא שלי תתעצבן ואז חברה שלי התחילה ממש להתפרק וגם אני ומתחננות עד שהוא הסכים ונתן לנו רק אזהרה. ירד לי אבן מהלב אפילו סלע !
כשראיתי את השוטר מדבר הקשבתי רק למה שאמא שלי תהיה כזאת מאוכזבת ממני אז התחלתי כבר להתחנן והלב שלי דופק מהר וחזק בחיים שלי לא חשבתי שככה ארגיש ליד משטרה כי בכללי אני לא מפחדת מהרבה דברים והשוט ממש הכניס אותי לפאניקה לחרדות ולפחד ללחץ ואני רק ילדה פאקינג 13 רואים אמרתי פאקינג זה מוכיח?!
איך אפשר לתת לי דוח על דבר כזה וזה לא שהוא ניסה להפחיד אותנו הוא באמת באמת רצה לתת לשלושתינו דוח שאל איפה אנחנו גרות והכל ואפילו לא הצלחתי להגיד את השם של הרחוב לא אמרתי ניסיתי להתחמק הלב שלי עד עכשיו כואב מה אם הוא היה עוצר אותנו ונותן לנו דוח מה ההורים שלי היו עושים, הראש שלי היה מלא מחשבות הלב שלי היה מאוד עמוס וכואב ופשוט כשהוא שחרר אותנו כל אחד הלך לדרכו ואני נסעתי הכי מהר שאני יכולה אחריי שעברתי את השוטרים קשה לי עד עכשיו.
אני חושבת שהאבן עדיין על הלב אני לא יודעת אם לספר להורים או לא, בדרך כלל אני לא מספרת להם דברים אבל הפעם אני באמת באמת לא יודעת מה לעשות השוטרים ממש מפחידים אותו עוד שנייה התעלפתי .
להגיד להוריפ או לא מה אתם חושבים? אני מעדיפה שלא כי אחר כך הם לא ייתנו לי ליסוע בזה ועוד מעט נגמר הסגר הזה !
איך אני מסירה את הכובד על הלב והפחד משוטרים ומחרדות כאלה? קשה לי .