אני נערה בת שלוש עשרה בכיתה ח', זאב בודד, מאז שאני זוכרת אהבתי להיות לבד, בכיתה ה' הכרתי כמה בנות נחמדות שהתנהגות אליי יפה, אני התחלתי להתחבר איתן ובגלל שאני תמיד הסתובבתי עם הבנים ולא היו לי חברויות אמיתיות עם אנשים אני לא החשבתי אותן חברות קרובות שלי עד לפני כמה חודשים, ופתאום כשהן ממש קרובות אלי אני מרגישה שהן לא מתאימות אלי, כשאני אדם שמחשיב את עצמו חכם וחנוני, מאלו ששומעים מוזיקה דיכאונית קוראים ספריי מדע בדיוני ולמידה, אחת מאלה שמגיעות ממשפחה עם תפיסת עולם מציאותית שהחיים קשים אך עדיין נהנים מהם ונועד להיות רופא כשיגדל ושונא ספורט הן הבנות שאוהבות סדרות טיפשות ושירים לא אכותיים, מאמינות שהחיים מדהימים וזה.
איתן אני מרגישה חלשה ולא חזקה וזורמת, איתן אני מרגישה שונה לא בצורה שאני עובדת קשה בשבילה, אבל אני מפחדת לפגוע בהן, אני מפחדת להגיד להן שאני מחפשת אנשים יותר חכמים שלא יצחקו ויעצרן אותי כשאדבר על מדע בדיוני או אנטומיה, כשאדבר על התיכנון שלי לעתיד ושבימקום להגיד לי שאני רק קטנה ואין מה לדאוג לעתיד ילמדו איתי וידברו איתי על דברים חנונים, איתן אני לא יכולה לצחוק על אנשים שאני מרגישה שפחותים ממני כי אלו הן, אין לנו דבר במשותף, איך אני משיגה חבורה חדשה של חברים וחברות שיותר זורמים ומגניבים בצורה שאני חושבת בלי לפגוע בהן, כלומר אין לי בעיה להיות לבד רק אני והמוזיקה בהפסקות אחרי הבלאגן של הקורונה עד שאשיג חבורה חדשה אבל אני לא רוצה שישנאו אותי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות