התאהבתי במישהו. הסיפור לא ממש משנה, הוא פשוט בחור מדהים. לגמרי הטעים שלי, חתיך, נחמד, כיף לי כל שנייה איתו.
אבל התכניות שלנו לעתיד לא מתאימות. הוא מתכנן לעבור לגור באירופה לתמיד עוד כמה שנים, ואני רוצה להישאר בארץ. עברתי טראומה נוראית בפעם האחרונה שהייתי בחו"ל, אני לא אהיה מסוגלת לטוס שוב בחיים.
אבל אני ממש רוצה אותו. אני רוצה שהוא יהיה איתי כל רגע ביום, אני לא מפסיקה לחשוב עליו, אני מאוהבת בצורה לא נורמלית, בחיים שלי לא הרגשתי ככה לאף אחד. אבל אני יודעת שבסוף הוא ישבור לי את הלב, ואולי גם אני אשבור את שלו. אנחנו כל-כך שונים בעוד מלא דברים.
מה רע בלחוות את זה כריגוש זמני? לתת לזה לקרות במשך כמה חודשים או שנים כאילו אנחנו לא עומדים לשבור את הלב אחד לשנייה וכשזה ייגמר להישבר ולבכות.
למה לא בעצם? למה כן?
האם בזמן שנהיה ביחד יכול להיות שאפספס את אהבת חיי?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025