אוקיי אז ככה
אני מת על האתר הזה כי זה כמו חבר טוב שחייב לדבר איתו בלי שישפוט.
אני בן 16 דתי גר שגר במושב קטן בחברה דתית. לפני שנה וקצת בחופש הגדול הייתה לנו שבת באכסניה עם כל הנוער של המושב מכיתה ט ועד יב (אני הייתי בכיתה ט) רק נכנסתי לחברת הנוער והיה לי ולשאר החברים מהגיל שלי להתחבר עם כולם. לי בכלליות היו קשיים חברתיים ובאותה שבת הרגשתי כל כך אהוב יותר ממה שהייתי עד אותו יום. אחד מהחברים שלי משם שנה מעליי היה בכיתה י והוא חתיך ממש (ועדיין) פתאום התחיל לעבוד שם משהו. הוא חיבק אותי ודיבר איתי ואני כל כך התרגשתי מזה והייצי בטוח שיש בנינו משהו. שבועות אחרי אוצה שבת הסתובבתי עם לבבות בעיניים אבל אחרי כמה חודשים הבנצי שזה לא זה והרפתי. למרות שתמיד היה ויהיה משהו הרפתי. תמיד היה לי משהו אליו ומאז זה רק התחזק אבל למדתי להרפות.
קצת קשה להסביר אבל שמושב שלנו בסביבה הדתית שלנו יציאה מהארון זה דבר קשה ולא מתקבל כל כך אבל אני בטוח שיש בחברה שלי כמה יש כאלה שבארון ומפחדים לצאת ממנו כמוני.
לאחרונה אני ממש מרגיש שזה מתחזק ואני מרגיש אפילו שהוא גם מפגין סוג של חיבה. אבל אני ממש לא בטוח. אבל אני מבין שזה לא סתם קראש וממש מוזר לי להגיד את זה ואני מרגיש כמו נער פעור כשאני אומר את זה אבל אני מאוהב בו.
הייתי קורא לזה קראש אם זה היה רגעי וקצר אבל זה כבר שנה ככה.
היום יצא יום כיפור ובגלל שאנחנו דתיים צמנו אבל שיחקנו כל הערב יום ראשון. אני ממש הרגשתי שיש משהו בנינו ולא הפסקנו לצחוק אחד עם השני וואפילו הרגשתי שכששיקחנו הוא ניסה לגעת בי עם הזרת שלו בזרת שלי כזה כמו בסרטים ומוזר לי להגיד את זה אבל אני מאוהב בו. אין לי פאקינג שמץ של מושג מה לעשות אבל אני חייב עזרה כי קשה לי כבר שהלב שלי דופק פי שתיים מהר יותר כשאני לידו ואני רוצה אותו איתי. אני רק אגיד שכשאני מנסה לדבר איתו בוואטסאפ ולשלוח רמזים הוא לא בדיוק זורם אבל פנים אל פנים החיבה מורגשת יותר חזק.
אני חייב את העזרה שלכם בבקשה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות