היי,
לאחרונה מאוד לא פשוט לי בנישואים שאני נמצאת בהם.
אנחנו נשואים כמה שנים ויש לנו ילד בן שנה וקצת. אין ספק שהשנה הראשונה של הילד מאוד עמוסה רגשית ופיזית. לאט לאט האהבה שלי לבעלי הולכת ומתפוגגת בגלל כל הריבים הקטנים על שטויות וחוסר הבנה. בעלי כבר 7 חודשים יושב בבית בחלת. אני יוצאת לעבודה מוקדם בבוקר וחוזרת ב17:00. הילד נמצא במסגרת עד 17:00. אחרי יום עבודה שאני חוזרת הביתה אוכלים וישר יוצאים ביחד לטייל עם הילד שעה וחצי חוזרים הביתה מקלחים ואז עד שהילד נרדם לפעמים יכול לקחת כמה שעות. ורק אחר כך אני מתפנה למטלות הבית: שטיפת כלים, ריצפה, כביסה וכו. אני כבר מותשת. ועוד אחר כך לבעלי יש זכות להגיד בכלל משהו כגון: את לא יכולה לתת אהבה רק לילד גם אני בתמונה״. חוצפן יושב בבית כל היום מחפש דגמים של מכוניות בגוגל, במקום להקל ולעזור במטלות הבית ואז כשהייתי חוזרת מהעבודה לא הייתי צריכה לאפל בכל מטלות הבית וככה היה לי זמן בשבילך. למה אני תמיד צריכה להדריך אותו מה לעשות בבית? אתה חיי פה תסתכל אם אתה רואה כלים אז תשטוף רואה כביסה תלויה בשמש כבר יום שלם. אתה בבית רבאק למה שלא תוריד? הכל צריך לבקש ולהגיד. וזה מרגיז ישר למה את ישר מתעצבנת?אלו דברים שלא היו מעצבנים אף אחד ואת מתעצבת על שטויות. תמיד בסופו של דבר אני המפלצת שמחפשת אותו בקטנות. ולא משנה מה אף פעם לא אגיד מילה טובה ולא יודעת להעריך. ואם הוא שוטף כלים פעם ביובל אז וואו הנה את רואה אני שוטף. הוא חושב שהכל זה רק לשטוף כלים, ריצפה , שירותים לא צריך יותר כלום. מתגעגעת לתקופה שהייתי רווקה והיה לי זמן לעצמי. כולה מה ביקשתי שעה ביום לעצמי בן אדם רוצה שקט.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות