חבר שלי התגייס לקורס טיס לפני חודשיים בערך והתחיל להגשים את החלום שלו להיות טיס, ואני הכי גאה, תומכת ומאמינה בעולם, אבל בכל החודשיים האלה ראיתי אותו רק שלוש פעמים. ואני גם מקבלת ממנו שיחות טלפון סהכ פעמיים בשבוע (בשבוע שהוא יוצא, פעם אחת אם בכלל...) שאורכות משהו כמו 10 דק במקרה הטוב (וזה מבלי לדבר על העיתוי של השיחות).
בקיצור, איך אמרה הפרסומת של אולוויז? להיות עם ולהרגיש בלי...
אני מרגישה שכבר אין לי כוח יותר, אני לא מסוגלת יותר להתרוצץ סביב העיסוקים שלו (לאסוף דואר, לקנות כלים/בגדים שחסרים לו) מבלי לראות אותו, זה מרגיש כאילו משהו בנו בתור בני זוג נסדק בגלל הפרידה הפיזית.
כשהוא מתקשר הוא תמיד מדבר על הטיסות ועל מה שהוא צריך ללמוד ולשנן כרגע, ואני שמחה בשבילו, אבל כבר לא יכולה לשמוע על זה. וגם כשהוא חוזר הביתה אין לנו מה לעשות ביחד (והערה נוספת קצת פחות במקום, הסק0 פחות טוב ותכוף...).
אנחנו ביחד עוד מעט שלוש שנים וחבל לי לפרק את החבילה (בטח ובטח כשהיו לנו תוכניות לעתיד) אבל אני מרגישה כבולה ובודדה, אבל מצד שני לא רוצה להיפרד ממנו כדי שזה לא מה שהוא יחשוב עליו בקורס, כי אז הוא ייפול ועל זה אני בחיים לא אסלח לעצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025