שלום אנשים טובים. מודה בכל ליבי למ שקרא♡
אני רק רוצה לשתף. הבדידות באה בלילה וגורמת לי לכתוב כאן באתר הזה. מצב פסיכופתי.
בדרך כלל ברגעים האלה כשקשה לי ממש, אני כותבת פשוט לעצמי אבל עכשיו חשבתי לעצמי, מה אכפת לך? תכתבי את מה שעובר עליך ושלפחות יהיה מישהו שיקרא את זה. או שלא. אני לא יודעת. יש בזה משהו מדהים, בלכתוב מה שאני רוצה ושאף אחד לא יודע מי שם שכתב את זה, עכשיו אני יכולה לכתוב מה שאני רוצה. אני לא באה לכתוב על משהו ספיציפי שקשה לי כרגע, אני פשוט מרגישה בודדה. כל מי שסביבי ממוקם איפשהו בעולם הזה ורק אני לא, אני נאבדת פה בעולם הזה. אני לא בשום מקום. התחלתי את השנה באיזה פנימיה ועל היום הראשון הבנתי שזה לא מתאים לי ועזבתי ומצאתי את עצמי בלי שום מקום שאני רוצה להיות בו, בלי שום מקום שאני שייכת אליו. אז כרגע אני בלי שום מסגרת וזה מכניס אותי לעצבות קשה. אז אני נאבדת עוד יותר כשאני פיזית לא בשום מקום כי גם ככה אני תמיד מרגישה ככה, לא שייכת לשום מקום, עקורה ונטושה. אתם מכירים את ההרגשה? או שנדפק לי שם משהו? אני מרגישה שעד שלא אמצא את האדם המיועד לי אני תמיד ארגיש ככה. אולי עד שלא אמצא את האדם שאני אוהבת לעולם אני לא ארגיש שייכת? לא ארגיש בית בשום מקום.. אני רוצה בית, אני רוצה שידאגו לי, נימאס לי לדאוג לעצמי, לדאוג לטוב שלי. רוצה רק שיחבקו אותי מכל כיון ויתנו לי לנוח מהחיים. אני פאקינג ילדה, אני עוד תינוקת. איזה מין חיים אלה אה.