גברים הם חסרי רגשות, שטחיים ובורים, מה עשיתי רע? למה שונאים אותי?

אני כותבת פוסט זה עם דמעות אחרי עוד דחייה מגבר.
אני בחורה בעלת תסמונת אספרגר
כן כן, על הספקטרום
אני בחורה רגילה, אני סיימתי תיכון בהצטיינות, הייתי בצבא, קיבלתי 750 בפסיכומטרי בלי שום הקלות, אני לומדת מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב וקיבלתי מצטיין השנה עובדת בחברת סטארט אפ ואני לא מבקשת יחס מיוחד או רחמים.
תמיד אמרו לי - אל תדאגי, כשתהיי גדולה, אנשים מתבגרים ולא ייחסו לזה חשיבות, ושלאנשים יש סובלנות לשונה מהם. מאוד קיויתי שזה יהיה אמיתי.
לגברים אין שום סובלנות לשונה מהם, הם יודעים לבוא ולהתחיל איתי, וברגע שהם שומעים שאני עם התסמונת- ישר נרתעים
היה לי בחור שאחרי שלושה דייטים שיצאנו הרגשתי פתוחה לספר לו שכשאני מתרגשת יש לי גמגום, ובגלל זה אני מגמגמת לפעמים, ויש לי אספרגר, מה שקרה זה שישבנו במסעדה, והבחור ברח, כן כן, ברח באמצע בלי לשלם אפילו על המנה שלו. כלכך הזדעזע כאילו רצחתי ילד!!! המבט המוחרד שלו בעיניים לא יוצא לי מהראש!! ופשוט חסם אותי.
היה אחד שאחרי שבועיים שנהיינו זוג והרגשתי שהוא רוצה אותי, באמת היה לי טוב איתו, כשסיפרתי לו את זה, צרח עליי בבית שלי!! שאני רימיתי אותו שהסתרתי ממנו שאני חולה בראש. ככה הוא אמר לי, חולה בראש. במה אני חולה? במה? ונפרד ממני... ופשוט צרח כמו משוגע. הרי הוא בחיים לא היה יודע שיש לי את התסמונת אם לא הייתי אומרת,כי לא רואים אפילו עליי.. אבל סיפרתי כי אני הוגנת.
כל פעם אני אומרת - די זהו אני יותר לא נותנת צ'אנס לגברים ואז מתחילים איתי, ואז שטה בי התקווה שאולי הגיע הבחור שירצה אותי עם כל מי שאני ואני מתבדה שלא.
היום נניח דיברתי עם בחור שהתחיל איתי בפייסבוק לפני כמה ימים, באמת בחור חמוד שנינו מתכנתים וקבענו להפגש. הוא גר רחוק ממני שעה נסיעה ורצה להגיע, ורציתי לא להשלות אותו על מי אני באמת ולחכות קצת שארגיש בטוחה לספר לו על המצב שלי
דיברנו ממש יומים שלוש, היו לנו שיחות יחסית עמוקות, סיפרנו אחד על השני. ובאמת התרגשתי, הרגשתי כלכך רוצה לפגוש אותו כבר הבחור היה רגיש ואכפתי..
שלחתי לו הודעה בווצאפ - "היי אני ממש שמחה שאנחנו מדברים, אני רק רציתי להגיד לך שיש לי תסמונת אספרגר וזה לא מפריע לי, אני אדם רגיל ואכבד אם לא תרצה להפגש ורציתי שתדע את זה עליי כי אני לא רוצה להסתיר דברים ואני ממש אשמח אם תתן לי הזדמנות לפגוש אותך למרות מי שאני"
האמת ציפיתי שיקבל, לפחות ישאל מה זה, או גם אם ידחה, יגיד משהו כמו- סליחה אני מאוד התחברתי אלייך אבל פחות מתאים לי.. ויאחל בהצלחה
מה הוא רשם לי?
" אני את המחויבות האישית שלי עם מפגרים סיימתי בתיכון, אל תכתבי לי יותר יהזויה"
ופשוט חסם אותי מהפייסבוק ומהווצאפ תוך שנייה כאילו אני מחבלת.. ככה.. אחרי 3 ימים שדיברנו הרבה, שכבר הספיק להבין שאני לא הזויה, אני אישה רגילה, רזה חטובה, מתאמנת לומדת ועובדת. בחור בן 30 עם תואר שני!! אחד שיש לו קצת שכל.
והאמת באותו רגע פשוט הדמעות לא הפסיקו לצאת, אני לא בוכה הרבה, האמת שאני רגילה לזה כבר
רגילה לתסכול, לדחיות שלא נגמרות ולהשפלה הזאת. קיבלתי פטור מהצבא, יכלתי להרוויח המון כסף בזמן שאחרים קורעים את עצמם, ובכל זאת התגייסתי ותרמתי שנתיים גם כדי להיות בסביבה חברתית שאולי תקבל אותי (לא קיבלו אותי גם שם).

אני לא רוצה הרבה, לא רוצה מיליון גברים, לא צריכה מחזרים שירעיפו עליי כסף ומתנות
אני רוצה מישהו שיקבל אותי, אני על הספקטרום ואני גאה, זה חלק ממני.
אני יכולה להגיד שבאמת היו לי מעל 15 גברים שכבר דחו אותי בשנים האלה וזה היה רק בגלל המצב שלי.. שכאמור בלתי ניתן לשנות אותו
סליחה מכם גברים יקרים שנולדתי שונה, סליחה שאני לא ראויה לכם, סליחה שאני לא אחת מהנשים הנורמאליות שאתם מעריצים, אלו שהולכות ובוגדות, אלו שמנצלות אתכם בשביל הכסף שלכם,בשביל עוד ארוחה במסעדה או עוד דרינק בחינם במועדון, אלו שמרכלות על איך הייתם במיטה ואיזה גודל יש לכם למטה עם כל העולם. שאתם אחר כך באים לקבוצות בפייסבוק בשביל להגיד שאתם מתוסכלים מנשים כי הן רעות ונצלניות...
האמת לא מרחמת עליכם. אותם גברים שבוכים שרע להם בגלל שנשים הן נצלניות, אותם אלו פסלו אותי כשגילו מי אני. ואל תגידו לי שהסטנדרט שלי גבוה בגברים, אני יצאתי עם גברים שנמוכים ממני, יצאתי עם גברים בעודף משקל (הבחור מהדייט השלישי היה בעודף משקל כבד) יצאתי עם מתכנתים מלומדים ועם עובדי מפעל, ולא משנה מי, כולם מחליטים שהם יותר מדי טובים בשבילי
שאני תחתית הסולם באוכלוסיה.
אתם כולכם רעים.
גם כשדוחים בחורה יש דרך להגיד לה את זה, ולא להשפיל אותה ולגרום לה להרגיש שהיא איזה רוצחת