האם אנחנו דור מסריח או שבאמת אני כל כך שונה בתרבות הזאת?
הייתי בסהכ עם שני גברים שעם שניהם הייתי במערכת יחסים ארוכה
אחד של שלוש שנים ואחד של שנה וחצי
אני לא מנסה להוכיח שום דבר לאף אחד, ברור לי שזה שלי אישי ופרטי ואני יכולה לעשות מה שרוצה, אבל קטע עם חברות השבוע טימטם אותי בקטע אחר.
סוג של הסתלבטו עליי שאני מתיימרת להיות הבתולה מריה.. וזה לא הקטע באמת שלא!
אני אישית בעד שכל אחת תעשה מה שטוב לה אבל אני אישית לא מסוגלת להיות עם גבר בשביל סתם סטוץ, שמישהו ללא רגש יגע בי סתם לכיף.. לא מסוגלת
אני חייבת רגשות, ביטחון, לדעת שזה הבן זוג שלי ומשם השמיים הם הגבול. (ולמען הסר ספק זה לא קשור לביטחון עצמי, או למראה כי אני הכי אוהבת את עצמי, זה נטו כי צריכה חיבור ריגשי ושזה לא יהיה סתם).
אני בעד שכשיהיה בן זוג נעשה הכל נגוון נתנסה, ראש הכי פתוח שיש! אבל בזוגיות אמיתית ולא סתם.
הייתה שיחה קשה עם החברות, אני נראת טוב מאוד ויודעת שזה לא בעיה בשבילי להביא גבר ללילה, אבל אני לא רוצה! והן ניסו לעשות לי קטע ושלחו איזה אחד בפאב שינסה להזרים אותי..לא אפרט מעבר לזה, האווירה נהייתה מכוערת מאוד מהר ומטרידה מידי.
התייחסו אליי כאלו אני דפוקה, כאלו הרצון שלי לשמור על עצמי זה איזה פאק לא ברור.
מה אכפת לכן מה אני עושה? למה זה כלכך מפריע לכן? מי אתן שתתערבו בהחלטות אינטימיות שלי?
ואני באמת בעד שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה! כל אחת מה שטוב לה, וזה מה שטוב לי אז למה להוריד לי את האוויר ככה? ממתיי לשמור על עצמי הפך להיות משהו שהוא חריג? אני מרגישה שנולדתי בתקופה הלא נכונה.. הכל מסביב מגעיל אותי כבר.
מיותר לציין שכבר כמה ימים עברו מהתקרית ולא דיברתי איתן, נפגעתי ברמות...
מרגישה צורך לפרוק.. כבר כמה ימים שבמצב רוח מזעזע בגלל זה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות