שלום לכולם, אני בת 21 וחצי, ואין לי באמת חברים,
העבודה שלי בבקרים זה לא ממש בסביבה צעירה, זאת לא עבודה עם אנשים עם בני גילי,
בערבים אני רוקדת בסטודיו ורק שם אני נמצאת בסביבה צעירה, והאנשים שם באמת אחלה, באמת נחמדים, ובאמת מפרגנים לי כל הזמן ומחייכים אלי, אבל קשה לי לדבר, יש אנשים שקל לי לדבר איתם, ויש אנשים שעם כל הרצון לדבר ולתקשר, אני נכנסת למן מצב של סטרס והמילים פשוט לא יוצאות, או שאני מתחילה לגמגם וכל מיני דברים. יש לי כמה אנישם מהסטודיו שאני מדברת יותר וזה עובר ממש לדיבור בוואטסאפ וכל זה ואני מרגישה יותר בנוח, אבל גם זה עד רמה מסויימת מאוד, אני לא פתוחה וכנה איתם אפילו לא בשיבעים אחוזים, והם לא באמת חברים שלי, הם לא חברים שעכשיו יום שבת רע לי ואני בוכה ואני אתקשר אליהם בשביל עזרה וחברה..לא כי זה משהו אצלם, פשוט אני לא מרגישה איתם בנוח..אבל כל כך בא לי, כל שישי שבת אני לבד בבית, ורק מדמיינת כמה כיף היה לי אם היה לי איזה חבר או חברה, סתם ללכת אליהם או שהם יבואו אלי ופשוט להיות מאה אחוז אני ובאמת להינות, כל החיים שלי, כל מפגש חברתי היה בשבילי סיוט, רק חיכיתי לרגע שזה ייגמר שאני אוכל כבר ללכת.. אני פשוט רוצה ללמוד איך לאהוב, איך לאהוב להיות עם אנשים,
ואני כבר על סף ייאוש כבר רציתי לחפש פה אנשים מהעיר שלי שיהיו חברים שלי...לא יודעת..לא מחפשת עכשיו עשרים חברים, רק חבר אחד או חברה אחת או בן/בת זוג, מישהו אחד שאוכל להיות אני!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות