הייתי בזוגיות עם מישהו שנכנס לי ברגע לחיים והאיר לי אותם באור , תשוקה ואהבה בשניה. הפך לי את החיים. הרגשתי אליו רגשות שלא הרגשתי באף זוגיות שהייתי, גם שהייתי בזוגיות של שנתיים. הרגיש לי משהו מיוחד.
שנתיים לא הייתה לו מישהי כי הוא היה במשבר ואחרי שנתיים אני הראשונה שנכנסה לו ללב. וזה ריגש אותי, דאג להזכיר לי כל הזוגיות כל יום כמה הוא אוהב אותי, דאג לי, שמר עליי ופשוט היה לנו מושלם. חוץ מההורים שלי , שהיה להם קשה לקבל את הגיל אבל התחילו לקבל.
יש לנו הפרשי גילאים של 7 שנים ונפרדנו כי הוא לא רוצה לטענתו לכבול אותי, להתחתן איתי עוד שנה ולא לתת לי להגשים את עצמי ואת החלומות שלי. כי הוא בגיל שהוא כבר הגשים את עצמו, למד, ורוצה להתבסס ולהקים בית.
לגמרי הבנתי אבל נלחמתי, אמרתי לו שניתן לחיים לזרום , אך לא חזרנו.
נשארנו בקשר, חגגתי לו יום הולדת, הוזמנתי ליום הןלדת שלו. ולפני שבוע ניתקנו קשר כי נפגעתי ממנו מאוד, רשמתי לו שנפגעתי- לא הזיז לו. לא ענה לי אפילו. ומאז עבר שבוע שלם שאנחנו לא מדברים והוא לא שולח לי הודעה. הורדנו עוקב אחד לשניה.
ואני שבוע לא מפסיקה לבכות למה רק לי אכפת, למה רק אני נלחמתי, למה לא אכפת לו ממני? שנפגעתי? למה הוא לא מתקשר.. והאם מה שהיה ביננו היה כלום? כי איך הוא ויתר עליי כל כך מהר.
אני אוהבת אותו עד עמקי נשמתי והוא פשוט ויתר עלי. הוא מאושר, כל יום יוצא , מבלה , נהנה.
ואני מרוסקת.
מרגישה מרומה , שלא באמת אהב אותי. אחרת איך רק לי כןאב? כבר שבועיים בדיוק מאז שנפרדנו . ואני לא מצליחה להתקדם , להפסיק לכאוב.
איך מתגברים על לב שבור? איך מתמודדים עם ההרגשה הקשה שרק לך כואב. שהצד השני ויתר עלי שאת עוד מוכנה להילחם..?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות