שלום אני בת 37 אני והמשפחה שלי לא תמיד הסתדרנו אני מאוד קשורה לאבא שלי אבל אמא שלי היא מאוד, אדישה כלפיי ברמה כזאתי שהיא פשוט בורחת ממני זה עד כדי כך גרוע זה מגיע למצב שאני בטוחה שהיא לא אוהבת אותי עם אחים שלי אני בנתק אבל אמא שלי מעדיפה את האח הקטן ברמה שהיא נותנת לו עזרא והכל אבל אני אוויר בשבילה היא לא רואה אותי ואני ניסיתי להיות בסדר איתה לכבד אותה אבל כלום ועקב ריב במשפחה אני לא ביחסים טובים עם האח הקטן אני בנתק כי אני מרגישה שאין בנינו תקשורת יש לי עוד אח שאני ביחסים טובים איתו אבל גם הוא עסוק ובעולם משלו אמא שלי עבדה בתל אביב 12 שנה בתור מטפלת וחזרה, רק בסופי שבוע ומאז וכשחזרתי שהיא תחזור המצב ישתפר אבל המצב נהיה אצלי יותר ויותר גרוע אני מאוד בודדה ויש לי בעיות אמון מאוד קשות אני לא מאמינה באנשים בכלל יש לי רק ידיד אחד שאני בקשר איתו וזהו מעבר לזה שההורים שלי עושים לי טובה בזה שהם נותנים לי לגור בבית אני כבר לא מרגישה שזה בית שלי יותר אני כבר במצב שאני בוכה גם כי כואב לי וגם מכעס שמשפחה שלי שאמורה לאהוב ולתמוך ולעזור ולתת פונים אלי רק כשהם צריכים משהו אבל כשאני צריכה עזרה אני אוויר אני אפילו לא חוגגת ימי הולדת כי מתנערים ממני תאכלס ותמיד זה אותם תירוצים עסוקים עובדים אין זמן אבל אני חושבת שכשבאמת אכפת מבן אדם ואוהבים אותו אז מפנים לו זמן ודואגים לו וזה כואב כי משתמשים בדברים ומתייחסים לאנשים לא להיפך והפחד שלי שיבוא יום ואני אגיע למצב שאני אתנתק כי אין כבר יותר עם מי לדבר כי אח אחד אומר בסדר והשני חושב שאני חולה בראש זה לא מעניין אותי מה חושבים עלי באמת אני שלמה עם עצמי ואם זה היה בן אדם זר הייתי שמה עליו פס אבל בגלל שזאת משפחה זה כואב רצח ואני לא יודעת כבר מה לעשות אני הגעתי למצב שאני מתעצבנת בגלל לחם וזה לא הלחם זה החוסר התחשבות אני כותבת את כל זה כי לפעמים צריך בן אדם עוד נקודת מבט או עצה מה עלי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות