בת 18, בכיתה י"ב,מסיימת יותר נכון, חברותית, המון חברות טובות,לא ביישנית,נראית סבבה,נראית קצת קטנה לגילי אבל סבבה,אוהבת חברה וצחוקים ואני לא סגורה, אבל עדיין לא היה לי חבר,לא התנשקתי וכו'... אין לי ידידים כמעט..כן היו איזה פעמיים שהכרתי מישהו באופן רנדומלי אבל כנראה שלא הייתה מוכנה למשהו מעבר כי הייתי צריכה להתבגר וקודם למצוא את עצמי...
אני בבית ספר ,זו סביבה סגורה,כולם מכירים את כולם. אני עוד מתגייסת וזה מן תקווה כזו,אבל יש בנות שהכירו בבית ספר ומחוצה לו,אני רק רוצה שמישהו ירצה אותי,להיות איתי..לא להרגיש תקועה בקום בזמן שכולם חווים ונהנים מהקטע של אהבה,מיניות,חוויות
זה הכל
זה גם מלחיץ כי אני לא רואה את זה מגיע.ואחרי כל כך הרבה זמן של תחושות כאלה של עצב,באסה וייאוש יש הרגשה שלא יקרה גם,
אני מרגישה מוכנה,אני מרגישה שאני הגעתי למצב שאני עצמי עם כולם,בלי הצגות ולא עושה דברים כדי לרצות אחרים ,שאני בוגרת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025