עוד לפני שידעתי מה זה להטב, תמיד היתה לי המחשבה בראש שאני אוהבת את כולם. שלא אכפת לי לאהוב את כולם.
בכיתה ז' התחלתי לפתח רגשות כלפי מישהי מהכיתה, במשך השנה ניסיתי לומר לעצמי שזה בגלל שאני באולפנה ואף פעם לא נפגשת עם בנים.
שזה בגלל הורמונים, אני פשוט מבולבלת.
בסוף כיתה ז', ועד סוף כיתה ח', הייתי בתקופה נוראית של בלבול, ניסיתי לקבל את עצמי וחקרתי את הנושא.
שנאתי את עצמי שאני ככה, בכיתי שאלוהים שונא אותי ואני אלך לגיהנום.
איפשהו בדרך פיתחתי דיכאון קל, והחלתטי שלא אכפת לי אם אני אלך לגיהנום כי החיים גם ככה קשים.
בתחילת שנה ט' קיבלתי את עצמי כביסקסואלית והרגשתי בטוחה, ''אני ביסקסואלית!'' אפילו הצהרתי בפני חברות, ויצאתי בפני אמא שלי.
אבל בסוף השנה, בזמן האחרון, התחלתי לחשוב... מה ההבדלים בין פאנסקסואלית לביסית?
וגם... אני מבולבלת מהמגדר שלי.
אני בת, אני בת ביולוגית, ואני מרגישה כמו בת.
אבל לפעמים אני מרגישה כמו בן, או פשוט כמו בן אדם.
אבל רב הזמן אני מרגישה שאני בת... זה כל כך מוזר, אני נמשכת לדברים מוזרים, ומרגישה כל כך מבולבלת...
היום אמא שלי שאלה אותי ''מתי תספרי לאבא?"
אני לא ידעתי מה לענות. נכנסתי להתקף חרדה...
אני פוחדת מהתגובה של אבא שלי, ואני גם ככה עוד לא סגורה על עצמי!
אף פעם לא היה לי ניסיון עם בנות, וזה עוד יותר מבלבל...
אני מבולבלת ומבועתת.
אני לא יודעת מה לעשות!
איך להבין מי אני?
מתי לספר לאבא?
לאמא כבר סיפרתי לפני כמה שבועות...
אני...כל כך מבולבלת...
מה אני אמורה לעשות?...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות