מתוסכל... נישואים שלא בריאים לי. מה לעשות?

היי אני אני נשוי לבחורה בת 21 אנחנו בקשר זוגי מעל ל3 שנים יש לנו ילדה משותפת ביחד בת שנה וחצי עוד מעט
אני מרגיש שאני נמצא בזוגיות שלא בריאה לי נפשית
הכרתי אותה בתקופה לא כל כך טובה בחיים שלה שחוותה ניסיתי להרים אותה מכל בחינה יצאנו בילינו נהננו מתחילת הקשר היינו תמיד כמו זוג נשוי לכל דבר לא התחשבנו על כלום נלחמנו המון המון ואני מדגיש המון על האהבה שלנו הסיפור הוא ממש לא קצר אבל לא ניכנס לזה פה
מבחינה מינית לעולם לא הרגשתי ממנה אנרגיה מינית שמתפרצת זה היה בגלים ממש קטנים שיכולים להעלם ממש על כל שטות כמו הודעה או צלצול או שיכלו לדפוק בדלת או כל דבר שיכול להסיח תדעת
לגעת לה בחזה או באיבר מין לא בא בחשבון ברור שלא סתם ככה אלא במצבים מסויימים כשאנחנו לבד
תמיד מציק לה לא נעים לה לעולם לא יזמה כלום הכל תמיד יבש בעניין המיני לעולם לא היו שיחות בוואצאפ של גירויים או כל דבר שהייתי יכול להרגיש אווירה לוהטת באוויר פשוט למדתי לחיות עם זה כדי שתעבור את התקופה הרעה הזאת בחיים חשבתי שהיא מכובה נטו בגלל זה
התחתנו כמו שתמיד רצינו כל סיפור העבר שלה כבר היה מאחוריה התחילה לה תקופה רגילה וטובה לחלוטין כשהיא הכי שמחה בעולם
יום יום של זוגיות עבודה בית עבודה בית
חשוב לי לציין אני בן אדם מאוד קליל זורם מחייך לא אוהב אנשים כאלה שמדכאים תאווירה
יש לה מצבי רוח מאוד משתנים היא יכולה לחייך אבל רוב הזמן תמיד בפרצוף מסויים מגיבה בתוקפנות
כל מילה שבן אדם זורק לה כמו ההורים שלי חברים שלי אנשים שקשורים אליה או סתם ככה בעבודה מילה הכי קטנה יכולה להפוך לה את כל היום היא המון מייחסת חשיבות ונתקעת על כל מילה מאוד רגישה בקיצור
בקשר למיניות אחרי החתונה זה יכול להיות "אולי" פעם פעמיים בחודש וגם זה לא באווירה וואו
אני משתדל מאוד לעזור בכל מה שרק אפשר בבית
לגבי הילדה אני לא מסוגל להיות איתה 24/7 לחתל לקלח לקום בלילה זה דברים שאני בדרך כלל לא עושה וזה אני מוריד בפניה את הכובע היא מודעת לזה שזה מאוד קשה לי והיא אמא הכי טובה שיש וסביב הילדה 24/7
מה שכן מתסכל אותי אני בן אדם שאוהב הכל במקום אני לא מסוגל לחיות בבלאגן אני תמיד מסתכל על הפרטים הקטנים בכל דבר לדוגמא היא יכולה לשים כלים על השיש שהם מלוכלכים במקום לשפוך עליהם מים בכיור היא תשאיר בחוץ בבוקר אני אקום אראה נמלים בפנים ושהכל נדבק ומאוד קשה לשטוף,
הילדה מכניסה את השלט לפה אני לא מסוגל לראות את זה וישר לוקח לה כשהיא תראה את זה לא יעניין אותה ותמשיך בשלה, לגבי אוכל היא תראה סיר אוכל בחוץ או מגש פיצה וכדומה היא יכולה להרדם מול הטלוויזיה או לשכוח להכניס למקרר,
זורקת בגדים פה זורקת דברים שם הכל ברשלנות
כל פעם אני צריך להעיר למה הבגדים פה?
למה שפכת פה ואת לא מנקה?
למה המכסה של הסיר פתוח? יש חיידקים
הילדה קיבלה פאזל קטן מהגן נתנה לה הילדה מכניסה את הפאזל לפה והוא קרטון זה נקרע והיא מכניסה לפה ואני מפחד שתבלע ויקרה לה משהו ואני מעיר לה למה הביאה לה ואם הביאה למה היא לא משגיחה,
בקיצור כל דבר ברשלנות בדברים הכי קטנים שיש שמטריפים לי תחיים
אני כל הזמן עסוק בזה כל הזמן מעיר לה והיא תוקפת אותי וכל הזמן קוראת לי חופר חופר חופר
ישבתי איתה כמה פעמים לשיחות בארבע עיניים וביקשתי ממנה שאני לא רוצה להגיע למצבים האלה ושאני רוצה שיהיה לנו הכי כיף שיש ביחד והרשלנות הזאת מעיקה עליי ושמפריע לי ככה וככה ושאני מוכן לתקתק איתה את כל הבית אבל מה שאני רוצה לראות זה בית מתוקתק מא' ועד ת' וכמובן שאין לי בעיה לתת יד לזה, אבל לא במצב שאני מחפש לסדר כל הזמן והיא הופכת הכל.
מה שכן כשהיא רוצה הבית יכול להיות מבריק לאחר יומיים כבר מתחילים שוב לראות זלזול ורשלנות והבית שוב חוזר להיות הפוך מדברים שלה, אני לא אומר שאני לא מלכלך אבל אם עשיתי משהו אני יסדר אותו אני אנקה אותו אני לא מסוגל להשאיר דברים אחריי, היא תקלח תילדה תשאיר את הטיטול על הרצפה במקלחת עם המגבת והבגדים ברצפה
תמיד מחפשת לישון כל היום גם אם אגיד לה בסדר תנוחי קצת אנסה להעיר אותה וכל דבר שעות באדישות להעיר אותה זה סרט מהתחת,
אחרי זה נשב בערב לראות סרט תרדם לי באמצע הסרט ואני מתבאס אני בן אדם שמרגיש שכולי חייב מגע חייב דיבור חייב פרטנר להעביר איתו את הכל שהכל ייעשה כמו שצריך בצורה הכי טובה שיש לא סובל אדישות לא סובל את זה שחיי המין מכובים שהכל יבש ומשעמם וכל דבר מדוכא הייתי בן אדם שמחייך לפני גם היום מחייך אבל תמיד איכשהוא החיוך יורד לי מהפנים שאני זורק הכל ופשוט מתכנס בעצמי במחשבות ביובש הזה שהורג אותי לא טוב לי
בקשר הזה כל פעם מחדש אני אומר לה שנמאס לי ואז אני לוקח צעד אחורה והיא קולטת ומנסה לחבק אותי ולנשק ופתאום היא חמודה ואני מתפתה וטוב לי ולאחר מכן דברים חוזרים על עצמם ושוב אני נופל לזה אני מת עליה אני אוהב אותה זה נכון מאוד כיף לי ברגעים האלה איתה אבל כמו שזה בא ככה זה גם הולך ורוב הזמן זה הדיכוי והעצבים שהיא עושה לי
אני מרגיש שאני בתוך גלגל שחוזר על עצמו שאני ברגע של עצבים אומר זהו זה נגמר אני לא רוצה אותה יותר ואז איכשהוא היא יודעת לבוא ולהרגיע אותי לקפוץ עליי לנשק אותי בכוח לחייך
אני מרגיש שאני לא מסוגל לעשות את הצעד הזה שאני קם והולך ונותן לה להתמודד לבד עם הילדה שלי הילדה זה העולם שלי אני לא מסוגל לדמיין את עצמי יוצא מהזוגיות הזו ושהילדה הזאת תגדל רק עם אמא וככה אמשיך את חיי כי מצד אחד יכול מאוד לי טוב אבל הטוב הזה הוא קצר ברוב הזמן אני מוותר על חיי המיניות שלי
על המגע שכל דבר מציק לה אל תיגע בי פה אל תיגע בי שם העיקר היא כן יכולה לשחק לי בפטמות ולהגיד שזה כיף לה
חשוב לציין לגבי המיניות אני הכי פתוח איתה ואומר לה אני מוכן לעשות בשבילך כל מה שיעשה לך טוב
אני מציע לה לרדת לה לעשות לה ביד
לא משנה מה אני מציע היא מסרבת כאילו זה לא מעניין אותה בכלל חשוב לציין שלעולם לא גמרה תמיד מציע לה שאני מת לראות אותה גומרת ומה שיעשה לה טוב אני בשבילה פה אבל מהצד שלה זה אף פעם לא היה...כל דבר יובש דכדוך ועצבים,
כתבתי כל מה שעלה לי לראש ברור שיש עוד הרבה פרטים מעבר שאי אפשר לתמצת ברגע בכתב כבר ניהיה פה חפירה אבל כתבתי בערך מה שיכלתי
אני מרגיש שאני נותן הרבה ולא מקבל בחזרה בשום צורה לגבי כל עניין הרשלנות אני מגזים?
או שאני צריך לשחרר?
איך זה מתקדם מפה אני לא מסוגל כבר להיות כמו גננת ואחרי זה היא תגיד לי חופר.