האם אני נכדה רעה?

אני אף פעם לא התחברתי לצד של אבא שלי כי הם לא מסוג האנשים שאני בדרכ מסתובבת איתם ומבלה איתם (יש לנו אופי שונה בקיצור) אבל עם סבתא שלי (אמא של אבא) אני אף פעם לא הסתדרתי או אהבתי לא מהבחינה שעבר בינינו חתול שחור או משהו כזה אלא מהבחינה שאף פעם אני לא הרגשתי ועדיין מרגישה בנוח לידה/איתה, אף פעם היא לא הרימה טלפון לשאול אותי מה קורה (למרות שאני כן מתקשרת מידי פעם) אף פעם בימי הולדת שלי היא לא התקשרה לברך או אפילו לכתוב מזל טוב היא אף פעם לא הביאה לי מתנת יומהולדת או משהו כזה, כל פעם שאני מדברת איתה היא מאוד רשמית ואני לא מרגישה ממנה חיבור של סבתא ונכדה אלא חיבור של תלמיד ומורה (וגם זה בקושי) כל פעם שאני עושה משהו חשוב בחיים(לדוגמא שהתחלתי להתנדב במדא או שהתחלתי עם הבגרויות השנה או בקשר לזימונים שאני מקבלת מהצבא או מהפסיכומטרי שהתחלתי הקיץ) היא רק אומרת לי ישר כוח או עלי והצליחי או זה טוב שאת לומדת זה רק יעזור לך (ומשפטים כאלה של מורות (אה והיא לא מורה)) וזה רק גורם לי להתרחק ממנה.. ניסיתי בעדינות לדבר איתה על זה שזה מפריע לי אבל היא התעלמה מזה.
גם כשהייתי בת 14 והלכנו אליהם לארוחת שישי היא לא הפסיקה להגיד לי כמה אני צריכה להיזהר שבנים לא ינצלו אותי ושאני צריכה לשים מכנסיים ארוכים ולא ללבוש בגד ים שתי חצאים (הכוונה הייתה לביקיני) ודברים כאלה אז אמרתי טוב מתוך הבנה שהיא יותר מבוגרת ממני וזה דור שונה ויותר קשה לשנות תפיסה של בן אדם יותר מבוגר מאשר של בן אדם יותר צעיר אבל גם זה רק גרם לי להתרחק ממנה..
אני גם מסתכלת על היחס שלה לבני דודים שלי ואני רואה שהוא שונה, להם כן יש חיבור איתה והם יותר פתוחים איתה, ואני גם מהצד השני מסתכלת על אמא של אמא שאיתה יש לי חיבור מדהים, אני ממש אוהבת וקשורה לסבתא שלי מצד האמא כי היא ממש מתעניינת בי והיא כמעט כל יום מתקשרת אליי והשיחות שלנו נמשכות 20 דקות והיא תמיד הייתה שם בשבילי שהייתי צריכה אותה ואז עלה לי המחשבה של מה יקרה אם לסבתא מצד אבא יקרה משהו ומה יקרה אם לסבתא מצד אמא יקרה משהו ואז הגעתי למסקנה שסבתא מצד אמא יותר חשובה לי וכשחשבתי שאם יקרה לה משהו רע אני ממש התחלתי לבכות ולא הצלחתי להפסיק למשך כמה דקות אבל מנגד כשחשבתי את אותו הדבר על סבתא מצד אבא לא קרה בתוכי שום דבר, לא הרגשתי שום דבר ואני חושבת שאני נכדה רעה עצם זה שהרגשתי ככה ועצם זה שכתבתי את זה..
אני באמת לא יודעת מה לעשות כי אני כבר לא חושבת שאפשר לתקן את הקשר הזה כי אני עוד כמה חודשים 18 ואני מרגישה ככה מגיל ממש קטן (10-11), מה לעשות כדי לא להרגיש ככה? איך להעביר את ההרגשה הזאת? ויותר חשוב, אני נכדה רעה?