שלום לכולם, הסיפור שלי מרגיש כל כך ארוך אבל הוא מתבסס על החיים הקצרים שלי מה שאני יודע זה שכל שנה בא לי לכתוב את הדבר הזה ורק עכשיו הרגשתי צורך.
כל החיים שלי לא הייתי מקובל משהו איי איי איי, אבל בלי תלונות, כל חיי הייתי חלק מקבוצה מצומצמת של חברים, בין 3 ל4 ואת האמת זה תמיד הספיק לי. ביסודי הייתי ילד קצת לא שייך, ביישוב הנאלח והנידח שאני גר בו בצפון כולם חלק מתנועת נוער ספציפית בגיל הזה ואם אתה לא, אתה שונה. אולי זאת הסיבה שהגעתי לחטיבה עם שני חברים, שוב, זה היה מספיק לי. בחטיבה עשיתי את החלטת חיי, לנתק קשר עם אחד החברים ולהשיג חבורה חדשה ונורמאלית, זה היה השלב הכי "מקובל" בחיי, לא היה אחד שלא הכיר אותי דיבר איתי, הייתי מאושר. עד סוף השנה היו לי 2 חברות ומלא ידידות, מעל 20 איש שיכלתי לקרוא להם חברים והמון מזל. בסוף השנה עזב אותי מנהיג החבורה והיא והתפרקה, התחלתי להבין שניצלו אותי, פיזית העיפו אותי הזיזו אותי שיחקו איתי כמו חיה קטנה, אני זוכר שבזבזתי את הכסף שלי על החברים, זה יכול להגיע למאות שקלים אבל מה לא עושים בשביל החבר הכי טוב שאתה אשכרה מעריץ, השנה עברה והכרתי חבר חדש, בנאדם ערס מגעיל שהביא לי מנהגים ודרך ארץ שלא מתאימה לי כבנאדם באמת נעים וטוב. עד סוף החטיבה התנתקתי ממנו והכרתי קבוצה חדשה לא עברה שנה וחצי וכבר איבדתי את אחד החברים הכי טובים שלי ממנה, ללא הסביר בלי כלום. אני מרגיש פשוט אבוד, מי שמכיר אותי יודע שאני נכנס עם רגל ימין וחיוך לכל מקום בחיים ועכשיו כל מה שאני מנסה להבין, מה לא בסדר איתי ולמה האנשים שאני חד משמעית יכול לקרוא להם החברים הכי טובים שלי, מנתקים איתי קשר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות