איך אוכל לחיות בידיעה שאסור לי למצוא את הנפש התאומה שלי?

היי, דבר ראשון, סליחה אם זה ארוך...
דבר שני, אם אתה לא מאמין בדת ולדעתך זה שטויות ולא אמיתי, אין לי בעיה, כל אחד והדעות שלו באמת, אבל לא נראה לי שיש לך למה להמשיך לקרוא...
אני בת חמש עשרה, עולה לכיתה י', וכמעט בטוחה שאני לסבית (כבר מכיתה ז' אני לא סגורה אל הזהות המינית שלי). יש לי שתי בעיות שבגללם אני בדיכאון כמעט כל יום כל הזמן, אני כמה אם חיוך, ונרדמת אם דמעה...
אחד: היה לי קראש די רציני אל ילדה מהכיתה שלי, קידמתי איתה את היחסיים והתחברנו יחסית. סיפרתי לה אל שיש לי רגשות אליה, היא קיבלה את זה, אבל לא אמרה במפורש מה ריגשותיה כלפי.... ושחזרתי ללימודים, המצב איתה נהיה מביך....
לא בגללה, פשוט שאני אובכתי מעצמי.... ניסיתי לדבר איתה אל זה, אבל היא עדיין לא הייתה ברורה לי. ביפנים, אני יודעת שהיא לא אוהבת אותי, לפחות לא ככה... אבל יש לי הרגל כזה שתמיד יש לי תקווה ואני מסבירה את הדברים לעצמי בצורה אחרת, ככה שזה יהיה לטובתי. בנוסף אני נפגעת די מהר... והלב שלי נשבר שוב ושוב.
כל לילה, או רגע שיש לי קצת זמן לחשוב יותר מידי, אני נהיית ממש עצובה... איך להתגבר אליה? ולהבין שהיא ל תהיה שלי? ושהאסור שהיא תהיה שלי?.
בעיה שנייה: אולי זה ישמע קצת סוטר אחד את השני, אבל זה לא, היה לי הרבה ייסורי מצפון אל זה... הדת אוסרת את זה, לסביות, הומואים... זה איסור מהתורה.
אבל זה אומר שאם אני לסבית (ויש סיכוי גבוה שכן), ה' מצפה מימני לומר לא לאהבה, זה אומר שאני יחיה לבד. זה משהו שלא אמרתי לאף אחד (אפילו שיצאתי מהארון לשתי חברות שלי) כי אני מתביישת. אני נורא אוהבת ומאמינה בתורה ובה', אבל איך אוכל לחיות בידיעה שאסור לי למצוא את הנפש התאומה שלי? בידיעה שאני יהיה לבד... ומה יקרה אם אני לא יצליח? יהיה לי איך לחפר אל זה?.
חברותי, אלה שיודעות שאני לסבית, מנסות לשדך לי בנות מהכיתה (כידי לעזור לי להיתגבר אל הבחורה שנידלקתי עליה) וזה לא נעים לי בגלל התורה ושזה אסור, ואני פשוט לא מצליחה לומר להם להפסיק, כי אז אני אצתרך להסביר למה...
בבקשה, עזרה... משפחתי לא יודעת כלום מיזה, ואין אדם מבוגר שיכול לעזור לי, לא שיגיד לי שמותר לי להיות אם בת... אלא שיומר לי משהו מעודד ושיחזק אותי אם אני אצתך להתגבר ולוותר אל כל עיניין האהבה.