אני סובלת מחרדות ודיכאון במשך הרבה מאוד שנים, וגם באתי מבית לא פשוט.
הייתי אצל הקבן והיא אמרה לי שאין בעיה, רק לשלוח מכתב מפסיכיאטרית. ומאז במשך כמעט שנה לא קיבלתי שום עדכון מהצבא. תבינו אין למשפחה שלי הרבה כסף כדי ללכת לפסיכיאטר פרטי, ולחכות לתורים לוקח חודשים על גבי חודשים. ובגלל קורונה השד יודע מה קורה בכלל. חשבתי שלא יקרה כלום כי לא היה שום זימון במשך כמעט שנה! וגם אין לי פרופיל, בגלל שהייתי פוגעת בעצמי בעבר ויש לי עדיין צלקות רבות..
אז חשבתי שזהו, זה נגמר. אבל אז לפני כמה ימים קיבלתי זימון ליום המאה. בכיתי במשך יום שלם. אני לא יודעת מה לעשות, אני באמת לא מסוגלת לשרת או לעבור אפילו את הטירונות. יש לי נתונים טובים בהכל אבל כשזה מגיע למסגרות אני נכנסת לדיכאון קשה.
במשך כל השנים שלי בתיכון לא באתי בכלל, בגלל שפשוט לא הייתי מסוגלת.
וכאן צבא מסגרת הרבה יותר קשוחה. כולם אומרים שאני אכיר חברים ושיהיה כיף.
בשבילי זה לא. לא יכולה להתמודד נפשית עם כל זה.
הייתה לי פסיכולוגית לכמה זמן, מבית החולים שלי. אבל היא הייתה בתפקיד גבוהה בצבא והיא לא הסכימה להקשיב בכלל לבעיות שלי, היא רק דיברה על כמה טוב זה צבא. אני בכיתי מולה, אבל היא פשוט המשיכה לדבר על הצבא וכמה שזה טוב.
אני לא יכולה ללכת לטיולים שנתיים, בקושי שורדת תיכון. אני כבר שנה נלחמת עם עצמי כדי להפסיק את כל ההרגלים הרעים ומנסה להפסיק לקחת כדורים.
מה אני אמורה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות