שלום לכולם
אני מקווה שלא תתייאשו באמצע זה פוסט ראשון שלי ואישי מאוד,
אז ככה, עד כיתה ו' הייתי הילד מה שנקרא הכי מקובל בכיתה אני הייתי הראשון תמיד שיוזם אם זה בקטע עם בנות של לקבוע מפגשים כל הכיתה או להיות מסמר הערב במסיבת יום הולדת אבל זה היה כשהייתי בן 12, כשעליתי לכיתה ז' הרגשתי שמשהו השתנה כבר לא היה לי אותו בטחון לפתוח שיחה עם בנות ולמשל אפילו בנות בכיתה היו מסתכלות עליי הייתי מסובב את הראש לא הייתי יוצא למסיבות ולא הייתי מדבר עם בנות, חברים היו לי אבל גם זה לאט לאט נעלם בעקבות זה שעברתי כמה בתי ספר וככה זה נמשך עד הצבא שמה קצת התחלתי להפתח שוב אבל עדיין הרגשתי עצור כיום יש לי מספר מינימלי של חברים ואני די חושב שזה מבחירה, אולי כי אני לא רוצה להכיר אני לא יודע,
יש לי דוד/אח שאיתו אני מרגיש חופשי והוא יודע עליי הכל כשאני איתו אנחנו יוצאים למסיבות ואז מגיע הקטע שצריך להתחיל עם בחורות ואני עומד בצד כמו תמיד ומפחד פשוט כך! ודוד שלי אחד שלא רואה בעיניים, קורה אפילו שהוא יכנס עם מישהי לשירותים.. ובשבילי זה נראה בלתי אפשרי,
אני יכול להעיד על עצמי וגם מחברים שאני נראה טוב+ ויש לי גוף שרירי חח אמיתי
אני מנסה (בראש) ליזום בקטע עם בנות אבל תמיד אני לוקח צעד אחורה, היו לי 2 חברות בעבר אחת חודשיים ואחת 8 חודשים היו לי סטוצים מעטים וגם זה אפילו הגיע לא מיוזמתי.. יש לי "חברים" שאני נפגש איתם במכון ואני יכול להגיד שבעיה חברתית אין לי כי כל מי שמכיר אותי באמת שהוא אוהב אותי אם זה "תוסיף לפייסבוק" או "מה הטלפון שלך נדבר נפגש" וכו' אבל משום מה אני לא יוזם! אני לא יודע למה זה הורג אותי, אני כאילו מנסה להתרחק מכל העולם אבל אז אני נשאר "בחוץ" ומפסיד הכל
תודה ולילה טוב :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות