אני כל הזמן מנסה להכיר בנות יפות כדי להעלות את הסטטוס שלי. איך להפסיק?

אני כל החיים ככה, ממש ממש חשוב לי כל הזמן להקיף את עצמי בבנות וואוו.
ברגע שאני רואה בחורה יפה אני ננעל עליה וחושב על כל דרך להרשים אותה (כמובן מבלי לשקר או לפגוע!) ולגרום לה לתפוס ממני ולרצות להיות בסביבה שלי.
גם בתור בנות זוג, גם בתור יזיזות, גם בתור ידידות.
אני כל הזמן מנסה למשוך סביבי כמה שיותר בנות יפות, ובעיקר בלונדיניות ברביות. (אני תימני שחור גבוה שרירי)
אני אובססיבי למה שאנשים אחרים חושבים עלי ואני כל הזמן מנסה להרשים את כל העולם ואחותו בזה שיהיו לי כמה שיותר סרטונים בטיקטוק וסטורי באינסטה עם בחורות יפות.
אני מרוכז כל הזמן בפוזה שלי. אני לפעמים מדפדף בתמונות מהעבר עם כל מיני פצצות עולם שהייתי איתם ומרגיש 'איזה גבר אני'
אבל זה בעיקר בקטע של פוזה לא כי באמת היה לי כיף איתן.
אפילו בזמן שאני הולך עם מישהי כזאת ברחוב והיא קופצת לי על הגב וקטעים כאלה או בים שאנחנו עושים שטויות ואנשים מסתכלים אז הדבר היחיד שאני חושב עליו זה 'איזה כיף שכולם מסביב מקנאים בי!' ואני בעצמי בכלל לא נהנה.
אני עומד בבר, ואני פשוט בוחן מי ה5 בנות הכי יפות שם, ואני כל הערב מנסה לבנות אינטראקציה, אני מפעיל את כל הקשרים והפוזות שלי כדי שלפחות אחת מהבנות היפות של המועדון תדלק עלי ותתקשר איתי, ותוך כדי כל הבלאגן הזה אני רק עסוק באיך בנים אחרים חושבים עלי ומה אומרים עלי.
גם ממש חשוב לי להביא הביתה בחורה ממש יפה כי כל האחיות שלי יפייפיות ואני לא רוצה שבמשפחה יסתכלו עלי עקום שרק אני הבאתי מכוערת (אתם קולטים כמה המח שלי מקולקל??? אוףףףףףףףף!!!!!!!!!)
אני אובססיבי לזה.
כל פעם שאני רואה איזה בלונדינית הולכת לים עם הכלב אני מנסה להספיק לתפוס אותה ברמזור ולהצחיק אותה וכמובן שאני בלי חולצה כי אנחנו הולכים לים אז היא ישר מגיבה אלי טוב ומתלהבת. ואני ישר חושב איך היא תבוא אלי לבניין ובמעלית אנחנו נפגוש את השכנים שלי והם יתלהבוממני ויגידו לעצמם בלב 'וואו איזה אלוף איך הוא השיג אחת כזאת!' אפילו שהם לעולם לא יגידו לי את זה. רק עצם זה שהם כנראה חושבים את זה בלב ומרגישים קנאה כלפי זה פשוט בשבילי כמה מנה של סם לווריד.
אני פאקינג אובססיבי והכי עצוב זה שזה מצליח לי.
99.999 אחוז מהבנות שהייתי איתן זה פשוט היה בשביל האגו והסטטוס והתדמית.
אוףףףףףףףףף.
ואני לא מצליח להספיק. אני פשוט מתהפנט מהבלונד הזה וישר מנסה למנף את זה להרשים אנשים, חברים, שכנים, משפחה אפילו אנשים שאני לא מכיר. סתם אנשים. נגיד אני מדבר עם מישהי ברמזור אז אני מציץ לראות איך הנהגים של הטוסטוסים מסתכלים עלי בקנאה. זה כל מה שמעניין אותי.
פוזה פוזה פוזה פיזה פוזה פוזה פוזה פוזה. נכון לא שמתם לב שהרביעי זה פיזה ולא פוזה?
בקיצור, כל היום המח שלי קודח, איך להשיג בחורות יפות (אני עובד בעבודה עם הרבה בחורות יפות אז זה מעסיק אותי שם כל הזמן) וכמובן ששום דבר מזה לא מחזיק. היה לי רק קשר אחד של שנה בחיים.
ואני מכור לבלונדיניות עם פנים יפות. ברגע שהן מחייכות אלי אני שומע צ'צ'ינגגג ואז אני מתחיל להנדס את כל האינטראקציה שתמיד נפגש בחוץ, ברחוב, בשכונה, בים, שנצטלם מלא (כאילו זה בקטע כיפי וספונטני, כי באמת כיף רק שזה ממש לא ספונטני, הכל אצלי מחושב ומתוכנן).
אני נכנס עם בחורה יפה למסעדה והמבטים של הגברים החרמנים שיושבים בחבורה ונשרפים פשוט עושים לי את זה.
אני רוצה כל היום שגברים אחרים יסתכלו ויקנאו בי. הלוואי שזאת היתה העבודה שלי איכשהו. אבל לא באמת כי זה פאקינג חולה ונמאס לי מזה!!!! עד מתי???
מצד אחד זה הדבר שאני הכי רוצה בעולם
מצד שני זאת אובססיה וזה מבאס
אני יודע שזה נשמע כאילו אני קליל ומגניב ובטח חצי מהבנות שקוראות את זה בעצמן נדלקו עלי כרגע אבל אני חי בגיהנום.
אין לי רגע של שקט:( אין לי רגע של כיף:( אין לי רגע אמיתי:( אין לי רגע אותנטי:(
אני כמו אוגר שרץ בעיגולים בכלוב מזהב
עוד בחורה ועוד בחורה.
כל הזמן אני מתעסק במה יחשוב השכן, ומה יחשוב הבוס, ומה יחשבו הקולגות, ומה יחשבו ההורים והאחיות, והחבר'ה מהצוות, והחבר'ה מהתואר ומה ומה ומה ומה ומה
אני פשוט רוצה סטטוס גבוה ואני מרגיש שבלי זה אני ערום. אני כלום. אני אפס.
ולא משנה עם כמה בנות שכבתי אני עדיין רוצה עוד כי זה מגניב אותי לשבת עם חברים בבר ואז מישהי מרחוק עושה לי לחיים והם מקנאים. אני בכלל לא מתייחס לשום רגע קסום שלי עם בחורה בתור רגע קסום. הכל אצלי זה יח"צ. יחצ יחצ יחצ יחצ יחצ יצח יחצ יחצ.
בא לי שיתפסו ממני.
זאת האמת.
זה השורש של העינוי הזה.
אני פשוט דואג ממה אחרים יגידו.
אז אני כל יום בחדר כושר.
כל ערב חורש את דיזנגוף.
כל סופש בים.
כל רמזור מתרוצצות אחרי בלונדיניות.
ואני לא אומר שזה רע להמשך לבחורות יפות. אני אומר שזה רע להזדקק להן ברמות כל כך גבוהות רק כדי להרגיש טוב עם עצמי.
ולכל הבלונדיניות היפות שקוראות את זה, תשמרו על עצמכן מבנים כמוני. אני אמנם לא משקר ומתייחס יפה אבל את לא חשובה לי. את רק כלי על הלוח שחמט שאני רוצה להזיז בכיוון הנכון כדי להשיג סטטוס מהחברים שלי ומאנשים. זה עוזר לי להרגיש טוב. זה עוזר לי להתנשא על אחרים כמו האפס שאני.
אני רק רוצה שיחשבו עלי דברים טובים.
זה כל מה שאני רוצה.
וזה לא שאני לא חושב שאתן יפות. כי אני כן חושב.
אבל זה לא נעצר שם.
המח שלי הולך צעד אחד קדימה ל'איך אני גורם לך לרצות אותי'
ואז הוא הולך עוד 17 צעדים קדימה ל'איך אני מרשים כמה שיותר אנשים בעזרת הנוכחות שלך בחיים שלי'
ואז הוא הולך עוד 932972 צעדים קדימה ל'איך אני גורם לכל האנשים בעולם להעריך אותי יותר ולחשוב שיש לי סטטוס גבוה'
למרות שמבפנים אני מרגיש כמו ילד חרמן ופוזאיסט שהנכס הכי חשוב שלו אלה קוביות בבטן:(
עד מתי השוואות לאחרים? עד מתי?
איך מנצחים את המשחק הזה או פורשים ממנו?
נמאס לי מהקרב, נמאס לי מהמלחמה, נמאס לי להתעסק במה אנשים חושבים עלי כל הזמן.
התעייפתי. אני רוצה שינוי.
הצילו.
בבקשה אל תתנו לי את המנה הבאה