אני לא יודע אם כדי לי ללכת לפרום.
אני רוצה אבל גם לא רוצה כי אין לי ממש חברים בשכבה, כאילו יש לי אבל הם כאלה שמדברים איתם קצת בהפסקה לא כאלה שיוצאים איתם אחרי בית ספר.
אני סוג של תמיד קיבלתי מהם הרגשה שאני חבר בית ספר, תמיד שהם יצאו ושאלתי אם אפשר לבוא הם הזמינו אותי אבל זה נתן לי תחושה שאני סוג של נדחף כי אף פעם זה לא בא מהם.
הם יכולים לצאת ביחד בניהם ולא יפריע להם שאני לא שם ובהתחלה זה הפריע לי אבל השלמתי עם זה בסוף.
יש לי תחושת פספוס של למה אני לא הולך לפרום אבל אני יודע שאני יהיה שם לבד כי הם יהיו כזה בניהם ואני יהיה הנדחף הזה ולא בא לי את זה יותר נמעס לי אני ככה כבר שנתיים בתיכון וזה מפריע לי.
לא באלי לחזור הביתה בתחושה כזאת.
זה היה לי בטיול שנתי כולם כזה היו מגובשים ואני הרגשתי בחוץ וזה ממש הפריע לי.
וגם מצד שני ההורים שלי אומרים לי שזה לא נשמע להם נורמלי שאני לא יוצא מהבית כל הזמן ולמה אני לא רוצה ללכת לפרום.
אני תמיד מתחמק כי אני לא יכול לשתף אותם פשוט לא יכול משהו בי עוצר אותי לעשות את זה אז אני מתחמק.
אני פשוט מעדיף להישאר בבית להיות עם חברים מהמחשב שלפחות שם אני מרגיש רצוי ואפילו מוערך.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025