סובלת מהלימודים, רוצה כבר לסיים. עוד מישהו היה במצב הזה?

היי
אני בת 18, סוף כיתה י״ב והולכת להתגייס עוד מעט לחיל האוויר.
אני לא מרגישה בנוח להיפתח להורים או לחברים אז זאת האלטרנטיבה הכי טובה מבחינתי.
עד כיתה יא הייתי תלמידה מצטיינת. 100 בהכל - לא משנה איזה נושא. עברתי מבית הספר היסודי שלי (שסבלתי בו מאוד - היו לי חברים אבל תמיד הרגשתי נוראי שם) לתיכון פרטי מדהים. ט׳ ו י׳ עברו בלי שום בעיה. הכרתי המון אנשים מדהימים וחברים שאני בטוחה שישארו איתי עוד המון זמן. אבל בכיתה יא הציונים שלי התחילו לרדת. לא משהו רציני, עדיין היה לי ממוצע טוב, והבעיה שלי הייתה כמעט אך ורק במתמטיקה (4 יחל). בכיתה י״ב דברים התחילו להסתבך. עברתי פרידה קשה והשקעתי הרבה פחות בלימודים. רוב הציונים שלי עדיין טובים (מרחיבה ביולוגיה וסוציולוגיה עם ציונים מעולים) מתמטיקה עדיין יש קושי, ולא השקעתי בכלל השנה בספרות ותנך אז הציונים ירדו. 5 יחידות אנגלית עם ציון סופי של 99, היסטוריה ציון סופי של 100 מתמטיקה בנתיים עם ציון עובר , אזרחות עם 80 ועברית עם 85.
זה מרגיש כאילו כל פעם כשהולך לי מאוד בהיבט החברתי (בין אם זה עם בנים או עם חברים) הצד הלימודי צונח לרצפה (מה שקרה השנה) אבל כשאני מתמקדת מאוד בצד הלימודי אני מרגישה מבודדת ולבד.

יש לי נטייה גם להתעמק בדברים הפחות טובים, אז אני מוצאת את עצמי בוכה כל לילה בגלל ספרות ותנך. אני מרגישה שאני מאכזבת את כולם - את ההורים שלי והמורים שלי. פשוט אין לי מוטיבציה לעשות שום דבר לגבי ספרות ותנך ואני נכנסת לאפיזודים דיכאוניים בגלל זה.
אני מרגישה שהמחנכת שלי נגדי ושאין לי למי לפנות עם זה.
כל מה שאני רוצה זה לסיים את השנה הזאת ולעבור הלאה לפרק חדש. אני רוצה להתחיל מחדש אבל אני עדיין נכנסת לסרטים ומצבי רוח מזעזעים בגלל חלק מהציונים שלי ומהעובדה שאני מרגישה שאני מאכזבת את כולם סביבי.
המחנכת שלי רוצה שאני אדבר עם היועצת שלי לגבי ספרות אבל אני פשוט מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה. שברגע שאני אכנס לחדר אני פשוט אתמוטט.
וזה מבאס אותי שאיכשהו אני מצליחה להתרכז רק בדברים הרעים. כי יש לי המון דברים שמחים בחיים וחברים ומשפחה תומכת ואחים גדולים מדהימים שתמיד שם בשבילי ותפקיד טוב להתגייס אליו וכל מה שאני יכולה לרצות בין אם זה אוטו , אייפד או מקבוק.
החיים שלי מדהימים ויש לי כל כך הרבה מזל שאני במשפחה אוהבת ותומכת במצב כלכלי מעולה, אני מקבלת כל דבר שאני רוצה בבקשה אחת ויש לי חברים מדהימים אבל מאיזו שהיא סיבה
אני פשוט לא מצליחה להתנער מתחושת התבוסה והדיכאון כשאני מקבלת הודעה בוואטסאפ מהמחנכת או מהיועצת, או כשאני אפילו חושבת על הבית ספר. המחשבה על הלימודים מביאה אותי לדמעות תוך רגע.

מה אני יכולה לעשות?
סליחה על החפירה ותודה למי שעונה או לפחות קורא. זה יהיה נחמד לדעת שאני לא היחידה במצב הזה...