הי
המצב הנפשי קשה מאוד
אני חילת לא הלכתי לקבן
אני בודדה מאוד,חוץ מ2 אחים שגם להם יש בעיות על הראש אני לא רוצה להציק להם
יש לי דיכאון חמור חרדה חברתית פרנויות רגשות אשם ונטיה אובדנית שמפתחתות להןם בשקט עד מגיל צעיר
אני לא יוצאת לשום מקום וגם קשה לי מאד להיות בצבא למרות שאני רוצה להישאר
אני צריכה תרופות כי אני יודעת שפסיכולוג לא יעזור לי
לא יעזרו לי דיבורים משהו אצלי במוח לא טוב
ההורים שלי הם גם לא הכתבת לדבר,הם לא יודעים מה הם רוצים מעצמם,לא מוצאים את עצמם,עולים חדשים
אני לא רוצה לסחוב את הבעיה שלי גם לאחרי צבא
חשבתי על ללכת לאשפוז עצמי מרצון,
אולי אשפוז יום, אני לא רוצה לישון שם,להיות שם כמה שעות וללכת אפילו
מאוד רוצה להתנתק מהחיים לכמה זמן
הבעיה שאני בצבא...
ואני גם מפחדת שיעשו לי שם משהו,שירביצו לי החולי נפש האלה,ו
אני לא רוצה להתאשפז במקום של חולי נפש
מאוד היתי רוצה להיות במקום עם ילדים קטנים אפילו
אני לא חולת נפש,אומנם יש לי מחלות נפש אבל אני לא חולה ברמה של להיות לא שפויה,
מה אני אגיד?מאוד מקנאת בכולם שיש להם חיים רגילים,
הלואי עלי,
מאד רציתי חיים נורמלים,
אבל אני לא יכולה,לא זכיתי בהם,אני מאוד מסכנה ומרגישה קללה
מרגישה שאני לא צריכה לחיות בכלל וכל יום זה סבל
אני לא יודעת מה זה קניות אני לא יודעת מה זה קניון אני לא יודעת מה זה מסיבה,
אני יודעת שתרופות יכולות לעזור אבל אני לא רוצה סמים,לא רוצה תלות
מה לעשות? עזרה בבקשה,מאוד תעזור לי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות