כן
היי:). בשנה וחצי האחרונה יש לי בעיה קטנה. אני לא ממש מרגיש שיש לי הרבה חברים, רק בקטנה ככה. אני מרגיש מאוד בודד בחיים שלי ברמה שאני חושב על זה בערך 3-4 שעות ביום, בתכלס כל זמן פנוי שיש לי ביום אני פשוט חושב על העובדה הזו. במיטה לפני שאני נרדם, במקלחת, בשרותים, בהפסקות בבית ספר, כשאני אוכל וכו וכו. על פניו לא רואים עלי במיוחד שאני כזה כי אני מנסה שלא לחשוב על זה בזמן שיעורים אבל כשאני לא מצליח המורים רואים שאני נראה די עצוב ושואלים אם קרה משהו ואני בסדר. בכל מקרה בארבעה חודשים האחרונים אני חושב שהמצב שלי די החמיר. אני חושב על זה יותר שעות ואני פשוט מתחיל לדמיין חברים דמיונים, פשוט האנשים שתמיד רציתי שיהיו לי בחיים. אנשים שנחמדים אלי, אנשים שמחבקים איתי, אנשים שמעוניינים לשמוע את מה שיש לי להגיד. אני פשוט מדמיין דיאלוגים עם אנשים דמיונים שיש לי בראש ופשוט מדמיין שהם מחבקים אותי ומקשיבים לפריקות הנפשיות שלי ואני מדמיין כאילו הם רוצים לעזור לי. וכשאני חושב על זה זה פשוט נראה די פתטי מסכן ועצוב. האם זה נורמלי שאני מדמיין כאלו דברים או שזה יכול להחמיר ולהתפתח לבעיה יותר רצינית או שזה כבר בעיה?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025