יש לי בעיה שלא משנה מה אני עושה אני מרגישה כמו הבנאדם הכי מפגר שיש, גם כשאני בחברת אנשים אני תמיד חושבת "וואי הם בטח חכמים יותר ממני"
ויוצא שכשתמיד כשאני שומעת משהו שאני לא מכירה אני ישר מחפשת בגוגל ועושה צילום מסך בטלפון, בשביל לשמור לאחר כך. וכשאני רוצה לשאול שאלה אני נמנעת מלעשות זאת. ובמיוחד כשאני אומרת משהו שהוא מסתבר לא נכון אני ישר רוצה לקבור את עצמי מתחת לאדמה ולהישאר שם לכל חיי.
זה כך כי מאז ומתמיד אני זוכרת שהיו קוראים לי סתומה ומטומטמת ולכן אני מונעת את הכינויים ככל שאפשר.. תמיד כששאלתי משהו את ההורים שלי הם היו אומרים משהו בסגנון של "איך לעזאזל את לא יודעת מה זה? הרי.. (הסיבה שלהם)" או "מה את מפגרת?" והם שניהם אינטליגנטים כך שאולי הם צודקים..
ותמיד כשאני פישלתי או עשיתי משהו בצורה לא נכונה פשוט היו אומרים לי את הכינויים בפרצוף מבלי להסביר למה זה לא נכון..
אין, פשוט אין, בנאדם מפגר יותר ממני. יש לי הרגשה שנולדתי רק בשביל שאנשים יוכלו להרגיש טוב עם עצמם ולומר "טוב, לפחות אני לא היא"
אין.. נמאס לי.. מה לבנאדם עד כדי כך מפגר כמוני יש לעשות בעולם של אנשים משכילים ואינטליגנטים? אני לא מרגישה שייכת לכאן, לעולם הזה לא מגיע מישהי טיפשה כל כך שאפילו בלוט עץ יכול להיות מוצלח הרבה יותר ממני.
וזה מבאס, במיוחד כשאני מנסה להוכיח שאין לי רק אוויר בראש ותמיד כששואלים אותי אם אני יודעת מה המשמעות של דבר מסוים, אני תמיד אומרת כן בשביל להימנע מהסברים ורגשות אשם של למה לא ידעתי זאת מקודם..
מה דעתכם? ובכל מקרה, סליחה אם איבדתם תאי שכל בגללי.. אבל מעריכה שפיניתם מזמנכם הפנוי..אעריך את עצותכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות