קשה הפרידה, מאז שבת זוגתי נפטרה ואין לי ממש חברים בכל אופן מרגיש לבד
קשה לי המחשבה שהיא לא תחזור כי היא הייתה לי כל העולם ואני לה...ומאז שהיא נפטרה החרדות שלי והפחדים התחזקו קשה לי לבד בהתמודדות אם האבל הפנימי המחשבות מציקות ורודפות וגם מה שהיה לי בעברי לא מרפא, ויש בי שנאה עצמית כלפי גם כולם שונא את עצמי כי אין מי שתכיל ואין את מי לשתף מאז שהיא הלכה
בת זוגתי היא היחידה שנתנה לי וקיבלה אותי עם המוגבלות וכנ"ל גם אני קיבלתי אותה למרות המוגבלות שלה הייתה בנינו אהבה מיוחדת אהבה ש.......ללא שפיטה ללא ביקורת מאז שהיא הלכה ללא שוב מרגיש כאוב מרגיש חסר לי בלב שהוא שבור כבר ארבעה חודשים היא לא איתנו לא איתי ומאז הפחדים והחרדות ממה שיהיה התחזקו, אין לי אהבה אמיתית אהבה של בית מרגיש לבד כולם בורחים ממני כי רואים את המוגבלות ושופטים ע"פ מראה ולא מדברים איתי ומגלים צד מאוד אוהב ומחבק אצלי אני לא שופט ומוכן לקבל כל אחד גם עם מוגבלות, כי כל אדם הוא אדם לא משנה מה הוא עבר ומה היה ומה המוגבלות, אסור לשפוט והיא קיבלה אותי בת הזוג שלי כמו שאני ואיך שאני כל כך הכלנו אחד את השניה, למרות המוגבלות שלה, הייתי לצידה תמיד גם בתקופה של הבית חולים לא זזתי ממיטתה לא אני ולא האחיות שלה היינו עושים משמרות כמעט 24/7.
מתגעגע לאהבה לא מצליח למצווא אהבה חדשה שלא תישפוט אותי אלא שנדע להכיל ולאהוב לשתף ולספר כל יום סיפור חדש
היום אין לי את זה אין מי שבאמת יהיה חבר/חברה אמיתיים וכנים אין עם מי לדבר ולשתף עצוב :-(
הלוואי שהיו מקבלים אותי ללא שיפוט וללא פחד מהמגבלה ( צליעה קלה – פיזית ) כמו שהיא קיבלה אותי
תודה למגיבים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות