לא רוצה להתבכיין, ואני יודע שאני אמור להיות בגיל "מבוגר" אבל קשה לי עם זה שהילדות שלי בכלל לא הייתה קיימת.
שני ההורים שלי התעללו בי מינית, כתוצאה מזה ומה"חינוך" המזויע שלהם הנפש שלי הייתה לא נוכחת לחלוטין, והייתי כמו shell עד לאחרי גיל 20 שהתחלתי טיפולים.
אני עושה טיפולים והמצב משתפר, אך קשה לי עם זה שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, ובעצם בכלל לא הייתה לי ילדות "נורמלית" שאתה מגלה דברים, חוזר הבייתה להורים "אוהבים ותומכים" וכולם מחייכים אליך, מחנכים אותך וכל הדברים הטובים האלו...
אז אני יודע שיש ילדים שעוברים דברים מטורפים ביותר באפריקה, ואני יודע שיש סיפורים הרבה יותר גרועים משלי, אבל עדיין. קשה לי עם זה שכל הילדות שלי נחמסה ממני.
תחשבו שאתם "נולדים" לתוך גיל 20 ומשהו. בלי כל הילדות וכל מה שבא לאחר מכן. זה כאילו חתיכה מאד חשובה מהחיים שבכלל לא הייתה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות