היי לכולם, לפני חמישה חודשים חבר קרוב שלי (רק בן 20) איבד את אבא שלו בהתקף לב, זה כמובן היה שוק ענק האבא היה בחור צעיר סהכ (45). כמובן איך שאני והחברים שמעו הגענו מכל הקצוות לתמוך בו בשבעה, אני הייתי שם כמעט כל יום, בהתחלה הוא היה הלום וכאוב מאוד ראו עליו ודיבר על על אבא שלו במשפטים קצרים, בוקר של היום השלישי של השבעה ופתאום הוא ״התנהג כרגיל״, כאילו חזר לעצמו.. אני ועוד חבר שלנו הינו נפגשים כל יום כמעט לאחר השבעה במיוחד כי הוא לא רצה להיות בבית בגלל שבמשפחה האחים האחיות והאימא עדיין בוכים ומתאבלים . נתנו לו את החופש הזה ונסענו לאן שרצה ודיברנו על כל דבר אחר כדי להסיח את דעתו מהמצב. ככל שהשבועות עוברים ואני מרגישה שזה הזמן ניסיתי לדבר איתו על אבא שלו אבל הוא אמר לי שהוא לא מוכן ואין טעם, אמרתי לעצמי שהוא צריך עוד קצת זמן אז חיכיתי עוד חודש, וקיבלתי את אותה תשובה, שעברו 4 חודשים מהפטירה וניסיתי לפתוח את הנושא שוב תוך כדי שאני מסבירה לו כבר שאני מודאגת מזה שהוא עדיין לא מרגיש בנוח לפתוח את הנושא ואיך זה שעדיין הוא לא פרק את הרגשות שלו, הוא אמר לי שאין לו מה להגיד ואם אני שואלת עוד פעם הוא פשוט יברח גם ממני. מה שאני מנסה לשאול פה זה- איך לגשת לחבר במצב כזה? מה לעשות עם כדי למנוע ממנו ליפול לבור עמוק יותר של אבל בעתיד? איך לדבר על הנושא ובלי שהוא יברח ממני. הילד נורא מקובע שיפוטי קצת נעול ורגיש. אני רק רוצה שיוכל לדבר על הנושא בפתיחות כדי שאדע שהוא עיכל ויכול להמשיך הלאה ולא נמצא במערבולת שאני לא מצליחה לראות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025