אף פעם לא היה לי חבר, זה פשוט לא הולך

היי,קוראים לי דניאל בת 24.בשנה ג באוניברסיטה.כמו שאתם כבר יכולים להבין מהכותרת אף פעם לא היה לי שום קשר ושום קטע (ברמת אפילו לא סתם נשיקה או משהו שממשיך מעבר לדייט) ,התנשקתי ושכבתי בפעם הראשונה בסוג של קטע לא רציני עם איזה בחור לפני שנתיים (שגם היה הפעם הראשונה שלי) שאותו הכרתי בטיול .אני מתארת את עצמי כבחורה שנראית טוב,מטופחת ואוהבת מאד ספורט.מחמיאים לי לא מעט על המראה החיצוני.תמיד מקיפים אותי חברים ומצבי החברתי בלימודים ממש טוב.אני אפילו לא כזו ביישנית.הבעיה היא שזה פשוט לא הולך....חשוב לי לציין שטיילתי אחרי צבא ושירתתי גם בסיס סגור.יצאת מכל מקום עם המון חברים אבל לא עם קטעים רומנטיים.מחוץ ללימודים אני עובדת עם נוער ומתאמנת במכון כושר שהרוב בו מבוגרים ככה שהאוניברסיטה זו האופציה היחידה שלי.זה מצב שמתסכל אותי מאד ואני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר.התואר שלי מאד אינטנסיבי ככה שרוב היום אני קבורה בלימודים.אני כן יוצאת עם חברים וכאלה אבל גם שם לא קורה הרבה.זו בעיה שעוד הפריעה לי לפני הקורונה.נסיתי בפעם הראשונה אפליקציות לפני שנה בערך.מחקתי אחרי שבוע.כל השיחות מרגישות לי כמו ראיין עבודה וזה הרגיש לי בכח.למרות שקיבלתי הרבה פניות.רוב החברות שלי בתואר בזוגיות של שנים ככה שגם הבילויים שלהן בהתאם ולא מפסיקות לדבר על החבר שלהן,איך הן מנקות את הבית ומה הן קונות בסופר.מרגיש לי שהן משעממות אותי.אני חושבת שהבעיה שלי כרגע היא באמת שאני לא כל כך נחשפת לגברים רלוונטים כי אין לי איך.מהיכרות שלי עם עצמי אני מרגישה שאולי יתאים לי משהו שהוא טיפה מבוגר יותר .לא 40 אבל נגיד 28-32 כי האופי שלי בוגר יחסית.רוב התואר שלי הוא בנות.המקום די קטן.אני נהנית בלימודים מאד ואוהבת את מה שאני עושה.אבל נפלה עליי התובנה ששלוש שנים עברו וזה לצערי לא בא משם.יש לי הרבה ידידים בנים.אני לא מפחדת מגברים או משהו כזה.אני חושבת שאולי יש לי בעיה לשדר מיניות או שאני לא יודעת להעביר את הדברים מהפו החברי לרומנטי.ניסיתי עם כמה בנים מהלימודים שחשבתי שאולי מתפתח משהו אבל גם שם...כלום .הייתי מאוהבת תקופה בבחור שראה אותי כידידה בלבד וזה היה חד צדדי.הלכתי לפסיכולוג כל השנה הזו בערך כדי לנסות לקבל תשובות והאמת שלא הכי מצאתי...הוא די מפרגן לי וגורם לי להרגיש לגמרי נורמלית.אני יודעת שזה נשמע מתמסכן אבל נמאס לי להתבכיין ואני רוצה להתחיל לשנות.לפעמים אני למאמר מאבדת תקווה אבל אד מזכירה לעצמי שלא נגמרו החיים ושכמובן צריך להגיד תודה כל בוקר שאני בריאה וצעירה ועם משפחה שתעשה הכל בשבילי,אבל מרגיש לי שאם אני לא אקום ואעשה צעד הכל ימשיך באותו האופן .כולם תמיד אומרים לי שזה יגיע זה יגיע אבל זה באמת אף פעם לא הגיע.אי אפשר להתנהג אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות .בבקשה תתנו לי עצות איך אני כן יכולה לצאת מהמצב הזה ולהכיר כי אני מרגישה שבא לי לאהוב ויש לי המון מה לתת .תודה לכל מי שקרא עד עכשיו .