בתחילת התיכון היה לי חבר והייתי מאוהבת בו ממש, אבל נפרדנו לפני שהגענו לסיטואציה ממש מינית. מאז יצא לי להיות בכל מיני סיטואציות מיניות עם גברים, שהגעתי אליהן מהר מדי, לא מתוך זוגיות, מתוך נסיון למצוא זוגיות, שהובלתי אליהן אבל משהו בהן הרגיש לא לגמרי נכון תוך כדי, כך שכמעט בכולן הרגשתי תחושת חרטה נוראית אחר כך, בלי לדעת למה, ופשוט ברחתי וניתקתי קשר.
מאז לפני שלוש שנים, חשבתי בעיקר על נשים. מבחינה רעיונית ומחשבתית זה הגעיל אותי, ולא הרגשתי משיכה לגוף של מישהי אלא יותר למחשבה הכללית של להיות עם מישהי. יכולתי לגמור גם ממחשבה על גבר, אבל משהו בזה גרם לי להרגיש כלואה, משהו בזה הרגיש לי רע, כאילו מבטל אותי(גברים תסלחו לי). אחר כך גם היה לי קראש מטורף על מישהי, וגם יצאנו וזה באמת הרגיש ממש טוב במובנים שבהם מיניות עם גברים הרגישה רע, אבל הרגיש מוזר במובנים אחרים, שהלכו והתמעטו ככל שהמשיך הקשר.
כרגע אני לא מבינה מה הולך איתי, וממש מנסה להבין למי אני נמשכת. הבעיה היא שכל פעם מחדש אני רואה גבר שנראה טוב בעיני ומוצא חן בעיני, ואני מרגישה פרפרים בבטן ומסמנת אותו כמטרה, אבל ברגע שאני משיגה אותו, וזה מגיע למשהו מיני, אני רוצה את זה באותו רגע, ואז מתחרטת ובורחת. ניסיתי לקחת דברים לאט אבל זה פשוט לא עוזר.
ומצד שני, די נדיר שאראה אישה ברחוב וארצה אותה בקטע מיני, אבל כשזה קורה זה מרגיש כמו משהו מאוד חזק שלא יעלם או יגרום לי לברוח, אבל מרגיש שאני לא מסוגלת להסתכל על זה כמו שאני מסתכלת על מערכת יחסים עם גבר.
אני לא מבינה מה קורה איתי - אני לסבית? אני נמשכת לגברים אבל נרתעת מהמיניות איתם בעקבות חוויות שליליות? אני בי? יכולות להיות כאן תגובות של "ההגדרה לא משנה". אבל לא אכפת לי מההגדרה כשלעצמה. אכפת לי להפסיק לשטות בעצמי ולסובב את עצמי במעגלים, כי אני מחפשת זוגיות שיש בה אהבה ותשוקה. המצב כמו שהוא לא מאפשר לי להיות עם אף אחד/ת ולהרגיש שלמה עם זה.
מה הייתם ממליצים לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות