מאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי את את אבא שלי. הוא אדם חלש אופי וטיפש. הוא לא מפסיק לדבר שטויות על נושאים שהוא לא מבין בהם. הוא לא מעריך מספיק את המאמצים שאמא שלי עושה בשבילו. הוא מספר בדיחות לא מצחיקות שחוזרות על עצמן ונעלב כשאנחנו לא צוחקים. הוא אף פעם לא יקום להביא לעצמו מים, הוא יחכה שמישהו אחר יקום ויבקש ממנו. הוא לא מפסיק להתלונן על כל דבר כל הזמן ויחזור שוב ושוב על המשפט "נמאס לי כבר". הוא עדיין מתייחס אליי כמו ילדה קטנה (כמו לאסור עליי לצאת בלי סוודר. לאסור עליי לבצע עבודה שדורשת ממני לצאת בלילה, לאסור עליי לישון אצל בנים. לאסור. ) כמובן שאני מתעלמת ועושה את מה שעליי לעשות. הוא פשוט מקשה על החיים שלי. הוא עושה סיפור מכל פעם שאני לא מקשיבה לו, אבל איך אפשר לפעול לפי השטויות שלו?
כשניסיתי לדבר על זה עם אנשים רק קיבלתי תגובות של "זה אבא שלך, אז את חייבת לאהוב אותו". איזו אימרה חסרת היגיון. רק כי הוא אבא שלי גנטית אז איכשהו אני מחוייבת לאהוב אותו גם אם אין לי שום סיבה אחרת לאהוב אותו?
מה אתם חושבים? הייתם אוהבים אבא כזה? אתם מאמינים שחייבים לאהוב משפחה בלי קשר לאופי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות