היי, יש לי ידיד מדהים בגילי. אנחנו אף פעם לא רבים, נהנים מאוד לדבר, יש לנו המון נושאי שיחה משותפים והאופי שלנו ממש דומה אחד לאחד ככה שאני מאוד נהנית לשוחח איתו. אני תמיד מעודדת אותו כשהוא עצוב/חולה/במצב רוח רע והוא אף פעם לא מתעניין בי כשאני חולה, אף פעם לא עודד אותי כשהייתי עצובה. אני עונה לו גם מתוך שינה מרוב שאני אוהבת לדבר איתו אבל הוא עונה לי אחרי יום או לא עונה בכלל ואני מרגישה זלזול מאוד גדול מצידו. מרגישה שהוא צריך אותי רק בשביל שיוכל לפרוק אצלי כי אני ממש אוהבת להקשיב ולתמוך. מצד אחד אני רוצה לנתק קשר אבל מצד שני זה אדם שממש דומה לי באופי ואני לא יודעת מה אעשה בלעדיו, אין לי אף אחד חוץ ממנו (משום מה אף פעם לא הסתדרתי עם בנות ולא חןשבת שאמצא עוד ידיד גבר כי בדרך כלל הם פשוט לא מסוגלים להישאר בקטע ידידותי)
מה אתם מייעצים לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות