אני שונאת את החיים, אני שונאת את עצמי, ואני לא מבינה למה אני בכלל חייה ? מאז שאני זוכרת את עצמי אני רק סבלתי, הכל פשוט רע לי בחיים, הכל דפוק, לא מספיק שאני בעצמי דפוקה חסרת ביטחון, ביישנית, לא יודעת לעמוד על שלה, בעיה בדיבור ועוד מלא דברים שלילים שיש בי. אני צריכה לסבול גם את המשפחה שלי שזה רק לשמוע צעקות כל יום! ריבים עם ההורים, ובמיוחד עם אח שלי הגדול שמה שהוא יודע זה רק לצעוק, לשגע תשכל, ולקלל. וקשה לי גם מבחינה כלכלית כי אני רוצה לעזור להורים שלי אבל לא יודעת איך.. זה כבר נמאס שבא לי פשוט לעוף מהבית הזה, כי זה עוד יותר מעציב אותי ומוריד לי תצב רוח, וחברים? אין לי לא אף חבר/ה אחד/ת.. אני בודדה, ובבית הספר אני פשוט אוויר אף אחת לא מתייחסת אליי לא מסתכלת בכלל לכיווני.. ובלימודים אני פשוט גרועה, תמיד אני מקבלת נכשל ונכשל ונכשל, הציון הכי גבוה שלי זה 50 ומשהו, ואני לא אתפלא בסוף אם לא יהיה לי תעודת בגרות.. אני לא לגמרי בודדה, אני מדברת עם כמה אנשים שהכרתי באינטרנט, מדברת איתם יום יום ואנחנו כבר מדברים בערך שנתיים או יותר וזה פחות או יותר מעקל עלי ואני קצת פחות מרגישה בודדה, ולצערי הרב התאהבתי במישהו כבר שנה שעד עכשיו לא יוצא לי מהראש, טוב מה ציפתי? שהוא יאהב אותי ? לא ברור שלא..יש פי 2 יותר טובות ממני, אז למה בכלל שיאהב אותי :/ .. ובקשר לעתיד? אין לי מושג, יש לי הרבה דברים שאני רוצה אבל בגלל האופי הדפוק שלי ובגלל איך ומי שאני, אני בספק אם אהיה בכלל איפה שאני רוצה. נמאס לי מהחיים האלו נמאס,אני באה הביתה ואין לי שום רצון לאכול או לשתות ואני תמיד בחדר עם מצב רוח חרא ובוכה.. כן יש לי רצון לעזור לעצמי אבל לא יודעת מה לעשות כבר, עזרה? עצות? :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות