מחפש זוגיות ולא מוצא... שוקל לוותר כבר על הנושא

שלום לכולם.
אני בן 21 לומד באוניברסיטה אוטוטו שנה שלישית ראיית חשבון, ואני זקוק לעצות ... לא הולך לי עם נשים (מעולם לא הייתה לי חברה... וזה נושא שמאוד מפריע לי כבר כמה שנים ואני מפחד שאשאר לבד כי יש דווקא סיכוי גבוה שזה יקרה מהמון סיבות... ) .
הקטע הוא שאני מחשיב את עצמי כבחור מעניין, אני קורא המון ספרים ( יש לי ידע רב בהיסטוריה, גאופוליטיקה, גאוגרפיה, דובר 4 שפות... , תזונה ואימונים , ובשנתיים האחרונות קורא המון על כלכלה ופיננסים ) , הייתי בעבר ספורטאי מצטיין (בנבחרת ישראל כשהייתי נער בגיל תיכון, ואני ממשיך להתאמן גם היום אבל רק בחד"כ ושחייה) , אני מאוד מחושב מבחינה כלכלית, משקיע בבורסה ובביטקוין , ולמרות זאת עם נשים לא כל כך הולך לי... יש לי 2 ידידות שאני מדבר איתן קבוע בלימודים ועוד 2 שאני כמעט לא רואה אותן (אבל בקשר טוב סה"כ ) , אבל גם לא יוצא לי לדבר איתן על נושאים מעבר ללימודים יותר מדי, אנשים יודעים שאני כביכול "חכם" ושאני מתאמן (בבית ספר למשל המון מקרים שאף אחד לא ידע תשובה לשאלה אז אמרו "x (אני) בטוח יודע" ) , וגם בתואר למרות שאני לא ממש מצטיין... אנשים שלא הכירו אותי חשבו שאני בין התותחים בתואר (אפילו מרצה שלא מכיר אותי שאל אותי אחרי מבחן "איך זה שמבין כולם דווקא אתה נפלת בשאלה הזאת" ) , בתכלס זה גם מה שחושבים עליי כי אני נראה מבחוץ טיפוס מאוד רציני וסמכותי (לפי מה שחברים וההורים שלי אמרו לי כששאלתי אותם על למה חושבים עליי שאני "חכם" ) .
אני רואה המון שאלות של בנות שהן כועסות שבנים לא מספיק רציניים או מניאקים, ודווקא אני שאני מאוד רציני ואחד שיש לו תכניות לעתיד (בגיל שלי כבר באמצע הדרך לתואר , יודע איפה אני רוצה לגור , יש לי גם תוכניות ממש רשומות כבר להשקעה בנדל"ן איפה אני רוצה להשקיע אחרי שכבר חקרתי את התחום, ואני יודע איך אני רוצה לחיות... ) לא הולך לי בכלל, זה גם לא שאני "רק בלימודים" , אני טס עם חברים לחו"ל לפחות אחת לשנה ככה שיוצא לי לחוות גם חוויות מדי פעם, רוצה גם לעשות צניחה חופשית בקרוב.

הייתי סך הכל אומר שאני טיפוס מעניין ויש לי המון ידע ואפשר לדבר איתי שעות על נושאים.
הקטע הוא שאין לי הרבה חברים - יש לי חברים מאוד מאוד קרובים בעיר שההורים שלי גרים בה , בערך 5-6 חברים ועוד מס' דומה של מכרים שאני בקשר איתם (אני עברתי לחיות בעיר שבה נמצאת האוניברסיטה שלי אז הקשרים קצת נחלשו אבל עם חלק מהם אני עדיין מדבר כל יום ויוצא איתם כשאני מגיע לבקר פעם בשבועיים/חודש תלוי בעומס בלימודים ) .


אני פוחד שאשאר לבד מכמה סיבות -
1. עד היום עם כל כמה שהשקעתי בעצמי בחורות לא ספרו אותי... לא הייתה אפילו אחת שהתעניינה בי , ובאמת אני מנסה להיות הגרסא הכי טובה של עצמי.

2. להורים שלי אין קשרים וחברים בכלל (עלו לארץ , קשיים עם השפה , משפחה מורחבת מאוד בעייתית שאנחנו לא בקשר איתם והאמת שטוב שכך... ) , אז שום שידוך אם אצטרך בעתיד לא יהיה , זה הכל תלוי בי...

3.אין לי כל כך הרבה חברים, תכלס אני בקשר ממש טוב (חברים הכי טובים כאלו מהילדות שעושים הכל יחד) רק עם 2 (שזה לא מעט חברים מהסוג הזה סך הכל) הבעיה שחוץ מ1 כל שאר החברים לא בקטע של יציאות (ניסיתי המון פעמים להזרים אותם ליציאות- מועדונים, ברים, מסיבות וזה... תכלס הם יודעים שזה בגלל שאני מחפש בת זוג ושזה מאוד חסר לי ומפריע לי ומכניס אותי לדכאונות... ) הקטע שלהם כולם יש בנות זוג, והם גם באופן כללי לא אוהבים לצאת כי הם טיפוסים של בית (גם אני לא אחד שאוהב מסיבות ומועדונים... אני יוצא נטו כי אני רוצה למצוא כבר מישהי, זה ממש ממש חסר לי ... ) .
ניסיתי אפילו שידוכים דרך חברות שלהם אבל רק אחת הסכימה לשדך לי ואותה אחת ששידכו לי פשוט נראתה זוועה וממש לא בכיוון לטעם שלי (היא הייתה מאוד וולגרית ואני מאוד מעדיף בחורות עדינות ולא דומיננטיות... ) וגם לא אהבתי את התקשורת איתה .

4.לא הייתי בצבא (רציתי עתודה ולא גייסו אותי בגלל בעיה רפואית - יש לי צליעה שלא מפריעה לי בכלל בחיי היומיום (אבל כן מאוד פוגעת לי בביטחון העצמי, , למשל אני הולך רק עם מכנסיים ארוכים ובחיים לא יראו אותי עם מכנס קצר כי יש לי המון צלקות וכי אני מנסה להסתיר את הצליעה והצליעה תמיד הפריעה לי מאז שאני זוכר את עצמי , סבלתי מבריונות ממש קשה וגם מחרם עד כיתה ח בערך ואז ב-ט'-י' התחלתי להתאמן והחזרתי לכל הבריונים ואז עזבו אותי בשקט ) אבל נאלצתי לעבור סדרת ניתוחים באותה תקופה ואחרי זה היו לי בעיות בגלל מיטב המפגרים האלו... , למרות שהפסיכומטרי, הבגרויות והמבחנים שעשיתי בצבא כשיש את המיונים היו עם ציונים מאוד גבוהים) ובאוניברסיטה אני צעיר מכולם (התחלתי בגיל 19 ומלאו לי 21 ממש לא מזמן... ) , גם הידידות שלי מבוגרות ממני בשנתיים-שלוש לפחות ויש להן חבר/נשואות כבר וככה גם בכל התואר והאוניברסיטה , יש לי רק חבר אחד באוניברסיטה ואנחנו בקושי נפגשים כי כל אחד לומד משהו אחר (הוא בהנדסה, הכרנו במכון , והוא בגיל שלי אז יש המון במשותף) , קבענו יותר להיפגש הסמסטר (מה שעכשיו לא יצא בגלל הקורונה) , קשה לי להכיר חברים באוניברסיטה (פערי גיל, בגרות שמה לעשות שאני צעיר יותר... , וגם מה שהיה מושך אליי חברים היו הידע שלי בכל מיני נושאים וגם במכון שהייתי מתאמן ומאוד בולט גם שם בידע שלי בתחום ובאוניברסיטה לעומת זאת אני סתם איזה צוציק צעיר שלא קשור לכלום ... ) .

4. להגיד את האמת אני לא הבנאדם הכי כריזמטי שיש... ממש לא צ'ארמר שכובש לבבות... (אם הייתי אחד כזה אז בחורות לא היו בעיה עבורי) , ניסיתי לשאול ידידות וחברים מה הבעיה איתי למה כלום לא הולך לי והם כאילו לא רצו לענות לי... היה רק איזה מישהו אחד שאמר שהוא לא מאמין שאני אמצא מישהי, מישהו אחר שאמר שאני לא נראה משהו... (נתן לי 3/10 ואמר -3 רק בגלל שאני שרירי... ) - למרות שאני דווקא מאוד מטופח ומתלבש יפה (חולצה מכופתרת, מוקסינים וכו' ) - 2 הדעות האלו היו כשהייתי בתיכון (אני יודע שאני לא נראה דוגמן... אולי אפילו פחות טוב מהממוצע בגלל הצליעה שזה מאוד משפיע וגם כי אני נראה מאוד רציני כזה מבחוץ (זה האופי שלי מה לעשות... ) , אבל אני באמת משתדל לעשות את המקסימום שלי, אם אני אלך בים בלי חולצה נגיד ככה לא תהיה לי בעיה לסובב מבטים).





5.ידידה שלי מהאוניברסיטה (שכבר נשואה) אמרה לי (לא בנושא הבחורות אלא באופן כללי , ואני די מאמין לה כי היא אולי הבחורה הכי אינטליגנטית שפגשתי ) שאין לי ביטחון עצמי ושאני צריך לעבוד עליו (לא יודע איך... תמיד היה לי ביטחון עצמי מאוד נמוך... לא משנה כמה אמרו לי ש"אתה חכם" או "שרירי" ) אין לי מושג איך לעבוד על זה... כל מיני עצות כמו "לדבר מול המראה ולומר לעצמי "אתה יפה , חכם " וכו' זה בולשיט ולא עובד... (במיוחד שאני מראש לא מאמין במה שאני אומר אז איך זה יעבוד... ) .


דיברתי כבר אפילו עם ההורים שלי על הנושא הזה ואין להם פתרון, אמא שלי אמרה שזה בגלל שבגיל שלי בחורות לא רציניות ושבגיל מבוגר יותר ילך לי יותר (כן כשכולם יהיו נשואים באושר לי ישארו השאריות הלא מוצלחות להתפשר עליהן... או אלו שמחפשות כספומט מהלך על 2 ... עד אז אני אהיה בתול נשיקה... ) , ואבא שלי לא מבין אותי כי לו תמיד הלך עם בחורות... (אפילו כשהייתי קטן אני זוכר שהמורה שלי למוזיקה עשתה לו עיניים ופלירטטה איתו והיא דווקא נראתה ממש טוב והייתה צעירה והוא נפנף אותה , וגם שיננית שהייתה לי אותו הדבר... ככה בערך עד שהוא היה בן 45 , ועכשיו פשוט הגיל עושה את שלו) והוא ממש לא עשיר, לא בעל ביטחון עצמי גבוה, כן היה שרירי אבל לא יותר ממני...אפילו אמא שלי אמרה לי שהוא זכר בטא (לא במילים האלו אבל זו הכוונה , אמרה שהוא אף פעם לא יוזם כלום ומאוד פאסיבי ) ועדיין מאוד מעריכים אותו.


אני פשוט לא מבין מה אני עושה לא נכון , הנושא הזה כבר ממש מעיק עליי אני כבר דואג שבחיים לא תהיה לי אף אחת, אני מרגיש כמו איזה ילד מעאפן בן 12 בגלל זה שרק מפנטז שמישהי סוף סוף תסתכל לכיוון שלו ולא כמו גבר באמת ... איך אני אמור להרגיש כמו גבר אם אף אחת לא רוצה אותי?
לכל החברים שלי יש בנות זוג ולי אין כלום (לדבריהם "זה פשוט נטו כי יש להם מזל ולי אין זה הכל") ... הנושא הזה כל הזמן מדכא אותי וגרם לי ממש לרצות לתלות את עצמי כמה פעמים כי אני כבר מדמיין את עצמי רווק בן 50 ערירי בבית ריק שלאף אחד לא אכפת ממנו והיו לי כבר 2 סיוטים על זה...
איך לשנות את זה? אני עושה הכל ופשוט אף אחת לא שמה עליי ...