אז הנה הסיפור בקצרה, אני בן 21 בקרוב ואני פשוט לא רואה את הטעם בחיים.
בעוד שלרוב הגישה הזו מגיעה מדיכאון (שאני לא מכחיש שיש לי) אני חושב על זה יותר בפשטות.
אנחנו עובדים באופן בלתי פוסק, אנחנו מולידים ילדים, אנחנו מתים, הילדים שלנו מולידים ילדים והם מתים וחוזר חלילה.
אני לא מאמין באלוהים, המחשבה על ישות כל שהיא שיצרה את העולם הזה בשביל משחק מעוות כל שהיא מגעיל אותי, ומכאן שהחיים עליות ומורדות של הנאה וסבל, זה פשוט חסר טעם.
אגב שיקרתי... סוג של, אני למעשה בן 20, אני אהיה בן 21 ואחת ב12 לרביעי, עוד 4 ימים ואני שואל את עצמי אם אני בכלל רוצה להגיע לנקודת הדרך הזו.
אני חוזר בשאלה עם אמא שנושה אותי בגיל שנתיים, אבא שאני די בטוח שמכור לירוק ובהחלט לא מסוגל להבין אותי ביחוד עקב כך שהוא חוזר בשאלה.
יש לי 4 אחים, אחד גדול ממני בשנה וחצי חרדי שאני די בטוח שבדיכאון בעצמו, אחות קטנה מצד אבא, שתי אחיות מצד אמא שכל אחת מהם מאבא אחר ולא ראיתי את הגדולה כבר 5 שנים, אתה הקטנה לא ראיתי מעולם ואני אפילו לא מצליח לזכור את השם שלה.
אני פחות או יותר פוטרי מהעבודה שלי ואני לא בטוח איך אני הולך לשלם את שכר הדירה שלי וגם אם אמצע עבודה חדשה זה לא באמת משנה.
נתתי לעצמי שם בדוי ששיך לדמות האהובה עלי במשחק dnd ארוך ששיחקתי.
יש בדיוק 2 אנשים שאני יכול באמת לקרוא להם חברים בשלב הזה, ואחד מהם הוא חבר אינטרנטי.
אני מאובכן כpdd בתפקוד גבוהה (שזו כנראה הסיבה שאין לי בעיה לכתוב את כל זה כאן).
וככול שאני מסתכל על הרשת הסבוכה שנקראת החיים שלי והידיעה שהם לא יותר מאוסף של רגעים טובים ורגעים רעים אני שואל את עצמי, למה? למה לשחק במשחק הזה? אני לא אנצח, אף אחד לא מנצח, ואם חושבים על זה גם אף אחד לא בדיוק מפסיד.
אני שוקל לקחת את הכדורים מהבית של אבא שלי לצרף אותם לכדורים בבית שלי ולהוריד את כל זה עם קצת אלכוהול ולסיים את המשחק הזה, אין בו טעם אמיתי, אז למה לטרוח?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות