לא מצליח לבנות זוגיות, מחפש את מקור הבעיה

אהלן אנשים, משתף בעניין שמפריע לי, אשמח לקבל דעות של אנשים.
אני סטודנט לתואר ראשון עוד מעט בן 25 , אין לי ניסיון בזוגיות, ואף פעם לא היתה לי חברה-וזה חסר לי מאוד, אני יתום מגיל צעיר, בית הרוס ומשפחה מפורקת, התעללות מילולית ופיזית מגיל צעיר, גדלתי בפנימיות ושמה היחס הוא מאוד...קר.
מיותר לציין שכלכלית מצבי לא מזהיר, מתחת לקו העוני במקרים מסויימים.
כיום אי אפשר לנחש את זה עלי חיצונית, אני במסגרות עם "בני-טובים" ולכן נתפס ע"י אנשים כ"מוזר" לפעמים..אני מרגיש שהתכונות שיש לרב בני גילי הם ילדותיות, והם סוג של ילדים מגודלים שרק מחפשים להכנס למיטה בלי טיפת רגש, אני מבין שאולי בגלל זה אני סובל מחוסר ביטחון וחרדות בסיטואציות מסוימות. קשה לי להתחבר לאנשים, יש לי מספר חברים קטן שאני מרגיש איתם בנח, רב האנשים שאני פוגש לצערי לא נח לי לידם ותמיד ארגיש חרדה פנימית/אי נוחות בשיח איתם.
בפן הזוגי אני מרגיש תסכול.
חויתי בחיי רק סטוצים ו קשר קצר בטיול הגדול, אוכל לסכם את החוויות בכך שזה הרגיש טוב באותו רגע אבל הרגיש לי לא טוב אחרי, בעיקר כי לא היתה אהבה בסיפור. אני הפסקתי מאותה סיבה גם לראות פורנו, האקט של האוננות פשוט הרגיש לי דוחה בגיל מסויים. (אחת ההחלטות היותר טובות שעשיתי בחיים, אני מבין שזה נושא במחלוקת אז אני מעדיף שלא להכנס לזה.)
בלימודים אני מאוד חסר ביטחון ומתרחק מכולם (למרות שבהתחלה ניסו להתחבר אלי, משו בי חסום, לא משנה עם זאת בחורה יפה או גבר חברותי אני נרתע באותה מידה) , *אבל* בבילויים עם חברים/עבודה אני יוזם ומרגיש הכי בנח לגשת לנשים, ממש כמו טבע שני, פלרטטן רציני. וכמעט תמיד אני משיג את המספר של הבחורה ששמתי עליה עין.
עדין, אני לא מצליח לפתח את הקשרים האלו מעבר לאותו ערב...כאילו שהשיחה עוברת לטקסט הכל מתכבה לאט לאט.. אולי בגלל הסגנון כתיבה שלי? במציאות יש כימיה תוססת ומול הוואסטאפ בית קברות.
הקורונה מהבחינה הזאת היא אסון לדייטינג כי אין לי אפשרות לפתח קשר פנים אל פנים או לצאת לאן שהוא עם הבחורה, כבר שלושה בחורות שהכרתי במציאות נעלמו לי ככה.
תודה שקראתם, אשמח לעצות מבעלי הניסיון.
תיהיו חזקים בתקופה הזאת, אוהב אתכם עם יקר וחזק.