שלום,
שאלה שמלווה לא מעט אנשים ברגע שהם מבינים שהם בכלל נמשכים לגברים ולא לנשים. אני בן 32, בסהכ די מוצלח, איכותי, במשך שנים חיזרתי וחוזרתי על ידי נשים, הייתי הז**ן של החבורה, החתיך, זה שאף בחורה לא אומרת לו לא. בזמן האחרון, אני מתחיל להבין שאני כניראה לא בקטע של נשים אלא של גברים.
זה לא נפל עלי כרעם ביום בהיר, אלא תהליך ארוך וממושך שעברתי ביני לבין עצמי עד שהבנתי שכניראה אני כזה. הרבה שנים שיקרתי לעצמי שאני גם וגם, שאני אוהב להנות מכל העולמות, ולאחרונה הבנתי שאני פשוט לא.
ברגע שהבנתי את זה, הייאוש והתסכול אוכלים אותי. אני? החתיך, המוצלח, הבחור הזה שכל בחורה רוצה להכיר לי את החברה שלה, שכל פקידה בבנק מציעה לי להכיר את האחיינית שלה? זה שאבא שלי מתקשר אלי שהוא נמצא עם לקוחה ויש לי בת שראתה אותי, ושממש תשמח להכיר אותי, אני?! במשך שנים זה לא הפריע לי. אני לא ניראה, ולא מתנהג כמו גיי, ואפילו קצת (הרבה) סולד מכל הז'אנר שזה מצמיד לך. אתה לא רוצה להיות מישהו שמדברים עליו מאחורי הגב על לא עוול בכפו. אתה לא רוצה שישר ישייכו אותך לקבוצה כזו או אחרת. זה נורא, כלכך מתסכל.
במשך שנים לא הפריע לי להיות גם וגם (כמובן הכל בדיסקרטיות). ואז פתאום מגיעים לגיל 32 (לצעירים מביניכם, אתם לא מבינים כמה הזמן טס....). פתאום החברים מתחתנים, מביאים ילדים לעולם, ואתה עדיין הרווק הנצחי. החברים כבר פחות מתקרבים כמו פעם (מניח שזה בעיקר בגלל הנשים, שמעט מרגישות לא בנוח שהבעל שלהם מתרועע עם רווק), ואז הכאפה מתחילה לצלצל. פתאום ההדחקה והתפחד, מתעמתים איתך שוב. צריך להחליט, לקבל החלטות. אני לא רוצה שיתייגו אותי בגלל משהו שאני עושה בחדר המיטות... זה מתסכל אותי מאוד' קורע אותי מבפנים... למה נולדתי ככה? למה זה מגיע לי?
הכי כואב לי על האלה שמתהדרים בליברליות, מצביעים למפלגות שמאלניות, אומרים בריש גלי שאין להם בעיה בעיה עם הומואים, שיש להם אפילו חברים כאלה, בדיוק אלה בחדרי חדרים, אומרים בדיוק את מה שהם חושבים. אתה מחייך ומסכים, אבל עמוק בלב זה קורע.
מה עושים? לאן ממשיכים? איך מתגברים על הפחד? איך מתחילים לקבל את עצמי??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות