אמא שלי היתה מהאימהות האלה שכל השכונה שומעת את הצרחות שלה. מאז שאני זוכרת את עצמי זה היה ככה. בשנים האחרונות התחלתי להזכר גם בדברים נוספים. על איך היא היתה מלכלכת על אבא שלי כבר מגיל קטן. על איך שהיא היתה מאשימה אותי שאני דומה לו ולמשפחה שלו. בגיל 11 היר סיפרה לי איך אבא שלי מזדיין עם המאהבת שלו. היא היתה משקרת כל פעם שהיא חולה מאוד ושהיא הולכת למות. אני זוכרת שפעם היא המציאה שהיא מקיאה דם ואני בת ה7 הייתי בטוחה שאמא שלי באמת הולכת למות. היא היתה מחטטת לי בחפצים וכשמצאה את היומן שלי בגיל 13 וגילתה שאני מאוהבת בידיד מהשכבה היא איימה שהיא תגלה לאבא על הרומן שלי ועל זה שהבת שלו זונה. מיותר לציין שאפילו לא התנשקתי עדיין בגיל הזה. אמא שלי היתה מאיימת שהיא תתאבד, פעם האיום הרגיש כלכך ממשי שהתקשרתי בהיסטריה לחברה שלה מהעבודה כדי שתשגיח עליה. ליד כולם אמא שלי מתנהגת נורמלי, אנשים יכולים לחשוב שהיא אולי טיפה לחוצה ואמא 'הליקופטר' אבל כששתינו ביחד אני לפעמים בטוחה שהיא באמת משוגעת. אף פעם לא היו מכות אבל תמיד היו איומים בזמן של התקף עצבים. היום המצב יותר טוב, אני בקושי בבית. בפעמים המעטות שכן אנחנו רבות כמובן. אין לי ספק שהיא שונאת אותי אחרת איך אפשר להסביר שכל דבר שאני עושה מכעיס אותה? הייתי כל השנים האלה ילדה טובה באמת, אבל היום אני יודעת להגיד שאני לא אוהבת את אמא שלי מכל הלב . היא היום חולה מאוד עם אחוזי נכות ואין לי שום אמפתיה כלפיה. קשה לי שאני לא יכולה לאהוב אותה באמת, קשה לי שאין לנו מערכת יחסים בריאה ושמעולם לא היתה . כל העולם מצפה שאעריץ ואוהב את אמא שלי, שאכבד אותה ואהיה שם תמיד בשבילה אבל אני לא מרגישה שאני מסוגלת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות