מי אשם באי הבנה של מה זה ישיבת הסדר?

היי,
אני גדלתי בתור דתי בבית דתי לאומי, אבא שלי אפילו רב ולימד במסגרות לגברים ונשים.
החינוך שלי היה דתי-לאומי שתמיד הבנתי שזהו החינוך של המגזר הדתי לאומי - פתיחות בענייני תרבות (טלויזיה, סרטים, מוזיקה וכן הלאה כל עוד שיש שמירה מסויימת על צניעות וכדומה), שאיפות להשפיע על העולם בצורה כללית ומתוך התערות בחברה וכן הלאה.
כלומר - אני שומר על המצוות (שבת, כשרות, תפילות וכן הלאה), אך זה לא סותר את המודרניות ואת הרצון להיות הכי מחובר לעולם, לאנשים ולעשייה הכי משמעותית והכי תורמת שרק אפשר.
הייתי בישיבה תיכונית שנחשבת מאד דתית, ואפילו שם ראש הישיבה לפעמים ראה איתנו משחקי ספורט בטלויזיה, ולא קיבלתי משם מסרים של הסתגרות.
אחרי כיתה יב' הלכתי לישיבת הסדר (ישיבה שמשלבת לימודי תורה עם שירות צבאי). הייתי בטוח שראש הישיבה שם והרבנים שם הם כמו הרבנים שבעצם היו לי כל החיים (אבא שלי, רבנים בישיבות תיכוניות ובבתי כנסת וכדומה) רק יותר מחוברים / צדיקים / יודעים יותר (לא יודע בדיוק מה ההגדרה, כלומר - "יותר מתקדמים על הסקאלה של הדת").
רק אחרי חודשים שהייתי בישיבת ההסדר הבנתי שהרבנים שם מאד דומים לרבנים חרדים - בכלל לא רואים טלויזיה וסרטים, בכלל לא מכירים אפילו את הסרטים הכי בסיסיים שכולם מכירים (כמו סופרמן למשל), כמובן שלא מקשיבים למוזיקה לועזית (ואולי אפילו לא למוזיקה ישראלית רגילה). אין להם סמארטפונים. לא קוראים עיתונים רגילים. לא גולשים באינטרנט. אין מה לדבר על ללכת להופעות או לחוץ לארץ וכדומה.
חוץ מזה הם מחמירים בכל מיני דברים בדומה להשקפה החרדית כמו כשרות (שיש להחמרה בזה הרבה השלכות בתחומים שונים), הסתכלות על בנות בצורה הכי תמימה ופשוטה (יש רבנים שראיתי שפשוט לא הסתכלו בפנים של נשים שדיברו איתם, כמו אמהות של תלמידים שהגיעו בשבת של הורים וכדומה).
הרבנים בכלל לא דיברו על הערכים של הגשמה עצמית, של חיבור עצמי ודברים כאלו ובכלל נראה שהם כאילו בתוך עולם שבנו לעצמם (מאד דומה לחרדים מהסוג הסגור).
ניסיתי להיות כמו הרבנים מבחינת הסתגרות כי הם רמזו / אמרו במפורש שטלויזיה, אי החמרה בכשרות ודברים כאלו פוגעים בנפש וכל מיני אמירות כאלו עד שבשלב מסויים הבנתי שההסתגרות הזאת הורסת אותי לחלוטין ומצמצמת אותי בצורה נוראית והפסקתי. שנים אחרי הישיבה הבנתי שהתורה שלמדתי שם מבחינתי זה לא באמת תורה כי זו תורה מאד מאד מצומצמת והבנתי שבעצם בזבזתי שנים סתם מהרבה בחינות.
אני מרגיש תחושה של נבגד / מנוצל כי הייתי בטוח שאני הולך לקבל "התקדמות רוחנית דתית-לאומית" ובפועל קיבלתי "התקדמות רוחנית לפי ההשקפה החרדית".
מדובר על יותר מ-3 שנים שבהם לא עשיתי כמעט שום דבר אחר, השקעתי הרבה זמן ואנרגיה ביום ובלילה, ומבחינתי כמעט הכל היה בכיוון לא נכון בכלל.
אני מנסה להבין מי "אשם" כאן. האם הרבנים אשמים שהם מראים עצמם בתור דתיים לאומיים (כיפה סרוגה, לומדים הרב קוק וכדומה) אך באמת בנפש/באישיות הם מאד דומים לחרדים או שזו אשמתי שעד כיתה יב לא עשיתי לעצמי "מחקר" / "סקר שוק" להבין יותר טוב את סוגי המגזרים ולהבין שבעצם הרבנים האלו הם לא באמת רבנים דתיים לאומיים כמו שהכרתי כל החיים וזו אשמתי שהייתי צריך להבין יותר את "עולם הדת" ולהבין למה אני נכנס. אני פשוט הייתי בטוח בכל מאת האחוזים שבגלל שאני הולך לישיבה שמוגדרת "ישיבת הסדר" ולא ישיבה חרדית, אז אקבל חינוך דתי-לאומי כפי שתמיד הבנתי אותו.