אז ככה,
אני ובן זוג שלי במערכת יחסים לא כל כך רגילה ולא מקובלת בגלל הפרש גילאים.
אבל הייתי מאוהבת בו, הוא גרם לי להרגיש הכי טוב בעולם.
ואני לצערי הרב אחרי שנתיים של אהבה גדולה החלטתי לעזוב אותו בגלל לחץ של חברים ומשפחה.
עזבתי אותו לחצי שנה! חצי שנה שהרגישה כמו בור פתוח, כאב לב, דיכאון וסבל, נפלתי בלימודים חזק, נפלתי בעבודה, לא תפקדתי.
ואז אחרי חצי שנה הרגשתי שאני קצת מתגברת ויחד עם ההתגברות הבנתי שזו הייתה טעות לעזוב ואני לא צריכה להקשיב לסביבה רק בגלל שקשר נחשב לא נורמטיבי.
חזרתי אליו והוא רצה לחזור גם, אחרי שגם לו עברה תקופה מאוד מאוד קשה בעקבות הפרידה.
עכשיו כשחזרנו אנחנו מנסים לאסוף שאריות שנשארו, אני רואה כמה הוא השתנה, איך הוא קרס לתוך עצמו, כמה הוא עדיין עצוב, הרבה דברים השתבשו לו בחיים בעקבות העזיבה שלי וקשה לגשר על זה בכמה שבועות.
הוא טוען שהוא עדיין אוהב אותי ושאני עושה לו טוב למרות הכל, הוא חזר לדבר איתי על עתיד משותף שלנו ועל תכנונים שנעשה יחד.
אבל אני, אני מסתכלת עליו ואני עדיין אוהבת את כל התכונות שאהבתי בו, אבל אני לא בטוחה שאני עדיין אוהבות אותו- כמו שאהבתי. אני לא מרגישה את אותה התרגשות שהייתי רגישה כלפיו- אני לא מרגישה את הפרפרים האלו, ואני רואה אצלו גם את הפגמים פתאום- שהפנים שלו קצת נפלו מהעצב ואני חוששת מעתיד שבעבר הייתי מוכנה להקריב עבורו.
מצד שני המחשבה הזו שאני לא אוהבת אותו יותר מפחידה אותי.
המחשבה לעזוב אותו שוב גם מפחידה אותי.
ואנחנו שילוב מאוד טוב אחד של השני, אין לנו ריבים כי אנחנו פשוט חושבים אותו הדבר, וכיף לנו לבלות יחד.
אז?
יש סיכוי שאם אשאר איתו עוד זמן אולי אתאהב בו מחדש?
אולי זה משהו שצריך לבנות מחדש?
אני אפילו לא בטוחה איך אפשר לעשות את זה...
אבל הוא האיש שחלמתי עליו וקשה לי המחשבה לעזוב שוב וליפול לתהום שהייתי בה בלעדיו.
זה אומר שהרגתי את הקשר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות