עוברת עליי תקופה לא טובה וקשה לי להתמודד עם זה

יש לי תקופה לא משהו ואני אספר למה
אחת מהן זה שחברים שלי מהשכונה התחילו להתנהג אליי מסריח ולא לתת כבוד בהגזמה (אנחנו חבורה כזאת כבר הרבה זמן)
עד לפני שלושה חודשים היה לי כיף איתם והרגשתי שהם באמת חברים טובים מתמיד בעיקרון אבל הם פשוט התחילו לזלזל בי להפוך אותי לבדיחה
מתחילים לרדת עליי לצחוק על דברים שאני אומר אשכרה אני יכול לא לדבר איתם ולא לראות אותם איזה שבוע וכשנפגש הם יתחילו עם יציאות של ילדים מפגרים שפשוט גורמים לי להגיד שהם פשוט ילדים מטומטמים ולא חברים
נגיד הם מחקים אותי וכולם צוחקים ואני סבבה אבל הם בלי סוף פשוט מקניטים אותי עושים ממני בדיחה כבר תקופה ארוכה יעני כמה אפשר לא נמאס לכם
וואלה מבין צחוקים אבל אני מרגיש שזה כבר בקטע שהם רוצים בכוונה להוריד אותי ואין לי מושג מה הקטע שלהם כאילו רוצים דווקא לעשות עליי סתלבט שאני ירגיש מושפל
אחד מהם חבר שלי כבר מגיל קטן אבל עד לפני שנה וחצי או יותר נהינו חברים טובים
היינו בחופש נפגשים כל יום עושים צחוקים נהנים שותים ומעשנים (אל תשפטו) ופתאום הוא התחיל לעשות ממני צחוק אחרי תקופה עם השאר ואני פשוט אמרתי לעצמי שטויות כולה קצת צחוקים ואני זורם איתם אבל הם כבר עד עכשיו תקופה של שלוש חודשים רק מסתלבטים עליי ונמאס לי כבר מרגיש כאילו שמו לי דקירה בגב לא יודע מה זה פתאום היחס שהם מביאים לי כאילו אני איזה מניאק
מתחילים לשפוט אותי אומרים לי שאין לי רגש שאני חסר אמפטיה וזה פוגע בי כי יש לי רגשות וקשה לי לדבר עליהם עם אנשים והם עושים אותי כאילו אני כלום סתם ילד אפס כן זאת ממש ההרגשה בחיים שלי לא הרגשתי ככה אפס
ומה שהכי מעצבן אותי גיליתי שגם מאחורי הגב הם מלכלכים עליי בהקלטות בוואטסאפ שהם מחקים אותי וכל מני חרטות ואז שנפגשים מוציאים עליי את כל הצחוקים שהם כבר דיברו ואני לא מבין מה הפוזות האלה
אף אחד מהם לא גבר מי שהיה גבר היה צוחק איתי ככה גם לבד ולא שכולם נמצאים
פתאום שאני לבד עם אחד מהם הם מדברים איתי כאילו הכל בסדר כאילו בחיים לא הסתלבטו עליי וזה כבר מסריח שהם עושים את זה
אני ילד חזק מנטלית ואני מתעסק עם דברים ביום יום שלי לא סתם יושב בבית אני גם לומד טוב ועובד ויש לי מטרות בכל מני דברים אבל באמת שאני כבר באמת מרגיש שאני סתם לוזר וקשה לי להיות חזק בחיים לא הייתי נשבר מכלום תמיד הייתי שם זין אבל כשחברים טובים פתאום מתנהגים ככה זה כבר כואב מרגיש שחברות זה חרטה ואני לא אוהב להיות בודד ואין לי עם מי יותר מדי להיות ולהסתובב
גם אם אני אדבר איתם על זה שאני לא אוהב את איך שהם מתייחסים אליי אני כמעט בטוח שהם פשוט יעשו ממני צחוק
הבטחון העצמי שלי כבר ירד משמעותית ואני כבר לא יודע מה לעשות
גם בבית ספר אני כבר מתחיל להיות מבואס מרגיש שאין לי עם מי לדבר (החברים לא איתי בבית הספר)
אני יושב לבד בהפסקות גם ככה קשה לי עם הבגרויות עכשיו גם אני מתבודד וזה לא כיף
מלא ילדים בבית הספר ואילו בעבודה אומרים לי שנהייתי שקט וכבר לא מדבר ותמיד אני אומר להם שסתם אני לא מרגיש טוב
זה לא שאני ילד לא חברותי ואין לי חברים בבית הספר אבל אני כנראה מביא את הבאסה הזה שלי גם לבית ספר
ובגלל הגישה שלי אף אחד אפילו לא טורח כבר לדבר איתי ואני כבר לפעמים בוחר להתבודד בבית ספר ובקיצור נהיה לי חרא
זהו הייתי חייב קצת לשחרר ומקווה שתעזרו מי שיכול