אשמח לפרור קצת.
אני בחורה מאד חברהמנית, אוהבת לדבר ולצחוק, חוש הומור בשמים..הכל סבבה..אבל יש דבר אחד בחיים ובעבודה בפרט שאני לא מתחברת אליו וזה כל עולם המסיבות/קריוקי, ערבי חברה מהעבודה, תמיד בסיטואציות כאלה אני נסגרת ולא מדברת עם אף אחד. רק בטלפון. אפשר לומר שאני סובלת. ממש. אין לי דרך להסביר למה. לפעמים אין ברירה וחייב להגיע כי אלה חברים מהעבודה, והבוסית..אז אין כל כך הרבה מה לעשות. הם מודעים לזה ואומרים שזה מוזר. כי בעבודה אני הכי סחבקית וזורמת ובערבים כאלה אני פשוט ההפך הגמור. זה מפליא אותם. אני תמיד אומרת שלא מתחברת לזה, זה לא מעניין אותי וזהו. אבל תמיד איכשהו הם ישפטו ויגידו למה את ככה? תיפתחי, תזרמי. אבל אני לא אוהבת! למה להכריח אותי??
בערבי חברה שלא רקדתי והייתי בטלפון פשוט משכו אותי לרחבה לרקוד. רציתי להיעלם. אין לאנשים קצת רגישות? למה להכריח? אני אומרת אני לא רוצה אבל הם בשלהם.
זה גם מגיע למצב שאני סתם במוד ואז זורקים לי יציאות, כמו תחייכי, למה את לא מחייכת? למה את עצובה??
למה הם שופטים?? למה אני צריכה שמישהו יגיד לי מה מזג האויר עם המצב רוח שלי?? למה זה אכפת למישהו?? לא מבינה למה צריך לחבר את חוסר הענין שלי בכל הערבי חברה בעבודה לבין האישיות שלי?! אני בחורה שנראית טוב ומאד מודעת לעצמי אבל יש דברים שאני פחות מתחברת אליהם.
זהו פרקתי :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025