לא מצליחה להיות חיובית כמו פעם, (וגם שנאה עצמית וחוסר שליטה) איך לצאת מזה?

היי אני לא יודעת אם תגובות יעזרו פה אבל אני חייבת לפרוק והחלטתי שפה זה בסדר.
לא לפרסם בפייסבוק וכאלה..

אז כל החיים שלי בערך הייתי חסרת ביטחון (בגלל אלימות מילולית בילדות, צרחות) והיו לי תסמינים של חרדה חברתית, דימוי עצמי נמוך, שנאה עצמית ובעיות עצבים.
התגברתי על זה ויש לי חברים אבל יש תקופות שזה חוזר וכבר כמה חודשים אני מרגישה ככה, לא עובר שבוע בלי שתהיה לי נק' שבירה ויש שבועות שאני בוכה כל יום או יומיים.

אני חסרת שליטה עצמית בהכל, אם זה בללכת לישון בזמן, ללמוד למבחנים(אני כיתה יא אז זה בעיה). לא להיות בפלאפון 24/7 ובעיקר באוכל.
אני מתאמנת פעמיים-שלוש בשבוע(יש שבועות שמזניחה) אבל אין כמעט יום שאני מצליחה לאכול בטווח של הקלוריות שלי ואוכלת לא בריא. ואף טיפ או דיאטה עוזרת.
כל החיים שלי הייתי ממוצעת/מלאה אבל תמיד בטווח של bmi תקין (עכשיו הפרש של 6 בין הגובה למשקל) , אבל מגיל קטן המשפחה שלי צחקה עלי שאני שמנה ואין יום שאני לא מרגישה אשמה על מה שאכלתי, רוצה לשנות את הגוף שלי, להיות רזה יותר, מבנה גוף/פנים אחר ועוד.. בחיים לא אדרדר להפרעות אכילה והיו פעמים בודדות שאכלתי ממש קצת והקאתי והבנתי שזה לא בשבילי.
משווה את עצמי לאנשים אחרים ולילדים שמצליחים לעמוד בדרישות של עצמם ובוכה, וההישגים שלי משמחים אותי אולי לכמה שניות ואז זה כבר לא מספיק.

מצד אחד אני מרחמת על עצמי יותר מדי ומוצאת תירוצים, אבל אם אני מודעת לעצמי אני מתחילה לשנוא את עצמי על זה, לא יודעת איך לאהוב את עצמי וגם לא לוותר לעצמי ולהאשים את עצמי בכישלונות(שקורים כל יום).

המצב רוח שלי יכול להשתנות קיצונית וזה משפיע על חברים שלי ועל הלימודים.
רוב היום שלי מתבזבז ברגשות שליליים ולבהות במסך כי אני דוחה דברים, יודעת שאני צריכה ללמוד אבל רואה עוד סדרה במקום.
אני רוצה גם לציין שיש ימים שהמצב רוח שלי פתאום טוב ויש איזה שבוע שאני פרודוקטיבית אבל אני תמיד חוזרת לאותה נקודת התחלה ושונאת את עצמי כי זה סה"כ להרים את עצמי ולעשות משהו עם עצמי, פעם יכלתי להיות חיובית יותר בכוח ועכשיו אני לא מצליחה לצאת מהלופ הזה.
לשתף חברים לא תמיד עוזר כי או שהם לא מבינים או שמתמודדים עם בעיות דומות.
אני כבר לא מאמינה בעצמי(?)